אחרי מות קדושים

זִכָּרוֹן וְהִמְנוֹן עֲלוּמִים וְנֶעֱלָמִים, הֶמָּה אַלְמוֹנִים גִּבּוֹרֵי הַתְּהִלָּה וְאֵינָם נְשׂוּאֵי פָנִים לְפִיכַךְ עוֹלָה תְּהִיָּה מְעוֹלָם הַנְּשִׁיָּה עַל אֵיךְ אֻמָּה בּוֹכִיָּה ׁקָּמָה לִתְחִיָּה וְלָהּ זִכָּרוֹן וְהִמְנוֹן וּמַגְשִׁימָה חָלוֹם צִוּוּ לָנוּ אֶת הַחַיִּים וְצִוּוּיָם לֹא נָפֵר לָכֵן תּוֹשָׁב וָגֵר עַל גְּבוּרָתָם יְסַפֵּר בְּנָתְנַם ּ חַיִּים וּפְדּוּת הָלְכוּ לָמוּת לָכֵן בְּלִבֶּנוּ חָרוּת אֹמֶץ לֵב וְעָזּוּת עִם זִכָּרוֹן וְהִמְנוֹן וְהַגְשָׁמַת חָלוֹם זֶה הַשִׁיר וְהָהִמְנוֹן וְזֶה גָּם הָטּוֹן אַף בִּשְׁעַת אָסוֹן לֵב עָמֶּנוּ חָסוֹן לֹא יַפְחִידֵנוּ כָּאן הָרָשָׁע מֵאִירָן הַשּׁוֹגֶה בְּדִמיוֹן כְּשֶׁפָנֶינוֹ לְשָׁלוֹם עִם זִכָּרוֹן וְהִמְנוֹן וְהַגְשָׁמַת חָלוֹם אחרי מות, קדושים בקרבתם לפני-ה' וימותו.(טז/א) כך נכתב על שני בני אהרן. הם מתו כי לא היו חזקים באמונתם שאכן תצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה (שמיני ט/כד), כפי שכבר קרה והתרחש לפני כניסתם לאהל מועד להקריב קרבן. כשנשרפו בני אהרן כפי שקראנו בפרשת שמיני אהרן אביהם לא דבר מלה וַיִּדֹּם אהרן.(שמיני י/ג) ידע כי בניו חטאו בכך שלא היו חזקים באמונתם והכניסו אש זרה, גם כדי ללמדנו שכאשר קורה אסון, צריך לאמר: ברוך דין האמת. ולא לבוא בטרוניה מדוע לא מנע ה' אסון זה במות יקרינו. והנה אחרי שתי פרשות כי תזריע ומצורע אנו חוזרים אל פרשת מותם של בני אהרון בפסוק ראשון שבו נאמר בין היתר: ...אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו. (טז/א) כאן חוזר סיפורם של בני אהרן, אחרי שתי פרשות שיוצרות ניתוק, בין האירוע שבו נשרפו בני אהרן לבין כי תזריע, אלא שניתן למצוא קשר בכך כי אחרי מות באה התורה ומדברת על כי תזריע על הבאת חיים לעולם, בן או בת, עם דברים חדים וברורים אין לשמור על טהרתם ולהרחיקם מפגעי הזמן, מזיהום ומחלות. למען ישמעו וייראו בפרשה אחרי מות דִּבֵּר הקב"ה כפי שנהג לעשות אל משה וצווהו לדבר אל אחיו דברי אזהרה דווקא מיד לאחר האסון שפקד אותו. למעשה ניתן לראות בדברים שאמר הקב"ה אל משה, מעין הסבר וגם צידוק הדין.: אל יבא (אהרן) בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת ולא ימות. (טז/ב) משמעות אזהרה זו כאן להבהיר מדוע נשרפו בני אהרן, כי הם לא מלאו אחר המותר והאסור כפי שנצטוו לעשות. לכן הם מתו. כאן אנו קוראים את דברי רבי אליעזר בן עזריה, תַנָּא מחכמי המשנה, בן דורו של רבן גמליאל דיבנה, שבא לפרש במשל את הפסוק הראשון בו דבר מותם של שני בני אהרן, והוא אומר: משל למה הדבר דומה, לחולה שנכנס אצלו רופא ואמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב (במקום רטיבות המזיקה לגוף) בא אחר והוסיף על מה שנאמר לחולה: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני, אמירתו של השני נופלת יותר על אזן קשבת והחולה נזהר כי יודע מה צפוי לו אם לא ישמע בעצת הרופא. מכאן שדברי הקב"ה כפי שנאמר קודם לכן נאמרו למשה שיאמרו לאהרן להזהירו מה עלול לקרות לו או לאחרים מה שקרה לבני אהרן . ועוד דבר מה שנראה כאומר דָרְשֵׁנִי, המלה שבאה מיד בעקבות אותה אזהרה, אשר למעשה נראית מיותרת היא המלה הפותחת את הפסוק הבא אחריו כך: "בזאת" ללא קשר עם המשך הפסוק. רש"י מוצא רמז במלה "בזאת" כי כל האמור כאן מכון אל בית המקדש שעתיד כעבור 410 שנים להבנות על-ידי שלמה המלך. כי בגימטרייה מספר האותיות בזאת 410, כלומר משך הזמן עד לבניית בית המקדש. וכאשר מדברת התורה על אהרן הכוונה לכל כהן שיכהן באותם ימים. פרשת קדשים ועשרת הדיברות פרשת קדושים מכילה מצוות רבות מתרי"ג המצוות המוכרות לנו. אולם יש גם חזרה בלשון אחרת על עשרת הדברות. הנה ההשוואה בין אלה שנאמרו בויקרא לבין אלה שבקדושים. והפרשה מביאה את עשרת הדברות בלשון שונה מזו ש שבספר שמות ובספר דברים שנאמרו במעמד הר סיני: אנכי ה' אלהיך ובקדשים שם נאמר וכאן נאמר: אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם(יט/ד) שם נאמר: לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא , כאן לעומת זאת נאמר: ולא תשבעו בשמי לשקר (יט/יב) זכור או שמור את יום השבת לקדשו נאמר שם וכאן נאמר: ואת שבתותי תשמרו(יט/ג) אשר לכבוד אב ואם שם נאמר: כבד את אביך ואת אמך וכאן נאמר: איש אמו ואביו תיראו (יט/ג) לא תרצח לעומת: לא תעמד על דם רעך(יט/טז) וכך גם לגבי לא תנאף נאמר: אל תחלל את בתך להזנותה (יט/כט) לא תגנב, שם נאמר כאן נאמר אותו דבר בלשון רבים לא תגנבו (יט/יא) שם: לא תענה ברעך עד שקר לעומת זאת כאן: לא תכחשו ולא תשקרו (יט/יא) כפי שנאמר כאן לא תחמד בית רעך על דרך השלילה בא הכתוב ואמר זאת כאן על דרך החיוב : ואהבת לרעך כמוך (יט/יח) על אלה אנו קוראים עוד על היחס בין אדם לחברו ובין עשיר לעני שנאמר: וּבְקֻצְרְכֶם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט (יט/ט) זאת כי עליך לעזוב זאת לעני ולגר. ומצוות מוסריות אחרות מביאה כאן הפרשה: לא תַּעֲשֹׁק את רעך ולא תִּגְזֹל לא תלין פְּעֻלַּת שכיר אִתְּךָ עד-בֹּקֶר.(יט/יג) ויחס אנושי אל המוגבלים: לא תקלל חרש ולפני עִִוֵּר לא תתן מִכְשֹׁל.(יט/יד) לא תעשה עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר גדול בצדק תשפט עמיתך.(יט/טו) זה מזכיר לנו איך מטים משפט בימינו בתחום הספורט בכך כאשר הָדְרוּ פני גדול. כל אלה באים ללמדנו האמירה : קדושים תהיו. זה מחייב אותנו לנהוג ולהתנהג לפי אמות מדה מוסריות שהתורה מלאה בהם. כל עוד האדם חי, התורה חיה דברי המוסר והחוקים והמשפטים המובאים בקדושים הם משוננים יום-יום בתפילות היומיות שלנו, כי הם נועדו לאלה שחיים ולא ליורדי דומה. במלים אחרות כל עוד האדם חי תורת אלהים חיה. לא בכדי נאמר כי ישראל הוא אור לגויים , אל תאמר הוא, אלא תורתו אור לגויים על יד זה שמקימים את הכתוב בה. לכן רק החי יכול לשמור ולקים הָחֻקִּים והמשפטים שבה. חוקי התורה הם אבני יסוד לכל עם ומשטר, לכן אחרי מות האדם שוב איננו יכול לעשות דבר ועל כך נאמר: ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כי-גז חיש ונעופה.(תהלים צ/יא) כלומר, הזמן קצר והמלאכה מרובה. לכן כל עוד אנחנו חיים חובה עלינו להעשיר את עצמנו לא בְּחֹמֶר (כסף וזהב ורכוש), אלא במעשים טובים . כי ההולך בדרך כל אדם איננו לוקח עמו הָחמֶר שצבר (כסף וזהב ורכוש) , הָחֹמֶר נשאר על פני האדמה והוא יהא מונח דומם בתוכה. אחריו יהיו צאצאיו חולקים ונחלקים בחלוקת הָחֹמֶר אולם לגבי מעשיו הטובים שהותיר אחריו הם לא מתחלקים ולא מִתְכַּלִּים, כל אחד מצאצאיו יוכל ליטול לעצמו כולם ויישאר לאחרים הכל בשלמותו ובכך איש לא יחלוק על זולתו בהם. פרשת קדושים מלמדת כי יחודו של ישראל בתורתו וזו היא קְדֻשָּתוֹ. טול ממנו את התורה נטלת ממנו קדושתו ויחודו. הייחוד הוא לא רק באהבת השם אלא גם באהבת הזולת כאהבת עצמך. לכן כדי לקרב ישראל לתורה ולחבבה הסתום שבה נדרש באחת משלוש עשרה המידות: פעם כדי להקל וְלֹא לְהַחְמִיר ופעם כדי להקל וּלְהַחְמִיר. לָכֵן צֶמֶד הַפָּרָשׁוֹת מַרְשִׁים אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי הַקְּדוֹשִׁים

מַלְאָכִים רוֹחֲשִׁים וְחָשִׁים לְשַׁכֵּךְ חוּשִׁים בְּצַעַר גְּדוּשִׁים

קָדוֹש קָדוֹשׁ הַכֹּל לוֹחֲשִׁים מַקַבְלִים הַדִּין וְלֹא נוֹאֲשִׁים

לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים מִיָּד נִגָּשִׁים אֶת חָזוֹן הַנְּבִיאִים לְהַגְשִׁים

בְּאֶלֶּה הַיָּמִים בְּהִכָּנֵס אִיָּר אָז בְּתָשַׁ"ח כֹּחַ צָר וְאוֹיֵב מֻגַּר

כִּי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ זָכַר אָז נִכַּר שֶׁרֹאש הָעָם סְחַרְחַר

וּבְחֶלֶק מִן הָאָרֶץ לָעָם רָוַח וִכּוּחַ לֹא חָסַךְ קַם רָקַד וְשָׂמַח

וְאֶת הַבְטָחָתו ה' לֹא שַָׁכח וְעַל חֹסֶר אֱמוּנַת חֶלְקֶנוּ סָלַח

וְהָּאֵל לֹא פָּסַל וְלֹא הִדִּיר הוּא רַק הִגְדִּיל תּוֹרָה וְהֶאֱדִיר