עד מתי?! רב"ט (כיום - סא"ל (מיל.)) גורי ששון, מש"ק מרגמות בגדוד הצנחנים 890, נותר לבדו פצוע אנוש בטרטור 42 (שיש מי שקוראים לה, ה"חווה הסינית", והיא רק בשוליה המרוחקים מאוד). חבריו לפלוגה גססו לאטם לידו, עד שנפטרו מחוסר דם.
מחלציו של גורי - בראשות המ"מ יקי חץ, מחלקת צנחנים מחטיבת מילואי השריון 217 - זכו רק עתה בתעודות הוקרה על מעשיהם.
גורי אומר: "אתם [המחלצים, שהיו חלק מהכוח, שיועד לצליחת התעלה - אב"ץ] עשיתם את העבודה. הגדוד [890 - בראשות המג"ד איציק מרדכי] היה צריך לחלץ את פצועיו. קיבלו שם [בגדוד 890] צל"שים על ימין ושמאל כאשר בפועל יודעים שהם הפקירו פצועים".
שואל נחום שחף - גם הוא צנחן בדימוס: מדוע הם לא מחזירים את הצל"שים, שעוטרו בהם בטענות-שווא?
שחף שאל את שאלתו בעקבות הקרנת סרט של מנחם הדר על ששת המחלצים הנועזים בערוץ 1. שרגא עילם, עמיתי, העלה את
הסרט של הדר ליו-טיוב, להנאתכם.
כבר כשמונה שנים שואלים זאת חבריי לפורום לאזרוח תחקירי קרבות ולקחי מלחמה, ואין תשובה לתמיהתנו, המבוססת על תחקירים ועל עדויות מפורטות. כנראה, זו הסיבה, שמחלקת היסטוריה של הצבא מעכבת כבר כחמש שנים את פרסום מחקרה (שנעשה רק לפני כשבע שנים!!) על הקרבות בחווה הסינית במלחמת יום הכיפורים, שהקרב בטרטור 42 היה, בניגוד לתדמיתו, רק פרט שולי וזניח בהם.
כידוע, הוענקו אחרי מלחמת יום הכיפורים צל"שים והעיטורים ל"גיבורי" הקרב בטרטור 42 - בלא כל תחקיר היסטורי על סמך הצהרות ומסמכים כוזבים על קרבות ועל גבורה, שהזו כל מיני מפקדים, שאשמים במחדל, שהמיט על גדוד 890 קרב כישלון מיותר ועקוב מדם.
אם יבטל צה"ל את עיטורי-השווא, יכול להיות שלא יישארו הרבה בעלי עיטורים בארצנו. לעומת זאת, מגיע לגיבורים האמיתיים, שיטוהרו שורות הצל"שניקים ממתחזים ומשקרנים.
אל תפריעו! שימון הראשון סירב לקבל הפגנה, שתבעה ממנו להתנות את הסכמתו לקבל את מדליית החרות האמריקנית בשחרור יונתן
פולארד, שיש שמועות, שהיה מעורב בהסגרתו לאמריקנים. בכל אופן, פורסם בעבר, כי פולארד מאשים את נשיאנו בהסגרתו ליד רודפיו. לכן, נראתה לי העצומה, שאלפים חתמו עליה, וביקשה משימון הראשון להתערב למען שחרור פולארד כבדיחה גרועה.
יתר על כן, הנשיא סירב לקבל במשכנו נערים מתנועת בני עקיבא, שצעדו מאופקים לירושלים בקריאה שלא יסכים לקבל את מדליית החירות מנשיא ארצות-הברית בחודש יוני הקרוב - עד שישוחרר פולארד מכלאו.
כשלוש שעות לפני שהגיעה הצעדה לירושלים טלפנו שיחה מבית הנשיא למזכ"ל תנועת בני עקיבא, ודרשו לעצור את הצעדה, לא להגיע לבית הנשיא ולא לדרוש ממנו, חס וחלילה, לא לקבל את מדליית החירות. לדברי מזכ"ל בני עקיבא,
נמסר לו מבית הנשיא, כי מעולם לא ניתנה מדליית החירות לאזרח ישראלי, והוא התבקש לא לחבל באירוע ההיסטרי.
שימון הראשון נוסע שוב על חשבוננו, כדי לקבל עוד חצי ליטר כבוד, או אף פחות מזה, שיתוסף לכבודו המפוקפק. נערים חצופים מבני עקיבא - אל תפריעו לו ליהנות מאוויר פסגות. זה רגע היסטרי (כמו כל אחד ממעשיו הדגולים!), והוא זקוק לזה, כדי להתרענן מטקסי יום העצמאות.
נערי בני עקיבא, האם אין לכם קצת רחמים על קשיש, שלא עבד מימיו לפרנסתו, שרוצה לנוח קצת בוואשינגטון הבירה מטרדות יומו, והיה פעם חתרן בלתי-נלאה, אוהב מתנות ונסיעות על חשבון אחרים ורודף מושבע של כבוד.
היהפוך כושי עורו ...
בימת הכבוד אל בימת הכבוד מול המיקרופון בטקס פתיחת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל עלו ובאו זה אחר זה - משתמט משירות צבאי, שדם המוני יהודים, שנרצחו ונפצעו עקב הזיות אוסלו, על ידיו;
מפקד אוגדה, שעמד מנגד כשמדחת יוסף דימם למוות בקבר יוסף; וטייס, שסירב לפנות שני פצועים קשה, שנפלו ממסוקו.
לתפארת מדינת ישראל.
העילגים צורחים לכוכב ממגדלי אקירוב, כישלון אדיר בכל אשר פנה, אין מה להגיד. לכן, הוא עובר, כמסורת יוזף גבלס, מורהו הרוחני, להשמצות אישיות. "הם פייגנלינים", הוא מטיח במתנגדים למדיניות אי-ביטחוננו, שהוא מנהיג ברגל גסה.
ראוי לציין, כי זה במקום לעבור לשלב הבא במדיניות הספר הלבן, שהוא מנהיג: אחרי הגבלות על בניית יהודים והריסת בתיהם, עליו להגביל את העלייה - כפי שלימדו ארנסט בווין. ואין לנו להאשים אלא את הנהגת הליכוד, שמאפשרת לחדל-האישים להשתולל כאוות-נפשו. או שמא זו בעצם מדיניות נתניהו, שמנסה להיראות כמו השוטר הטוב ליד השוטה הרע, שמכה ביהודים.
ואם לאנשי קדימה יש הערות - כדאי, שיביטו ימינם ומשמאלם, ויראו עם מי הם יושבים בחדר סיעתם - ממייסד מפלגתם, השמן המושחת, דרך מחליפו, חובש כרוני של ספסל הנאשמים, ודרך חבריהם, שנמצאים בכלא, או הורשעו סתם כך בבתי-משפט רק על שהעבירו זקנה את הרחוב, או דברים דומים בערך.
מייבשים אותנו "הסכם השלום" עם מצרים קרס ברגע, שנגמרו התופינים, שיכלה ישראל ברוב טיפשותה לתת למצרים. מאז יש לנו "שלום קר" עם המצרים. כלומר, תן ועוד תן תמורת לא-כלום ומלחמה קרה, שמנהלים נגדנו המצרים בכל מקום.
עכשיו הם סוגרים את צינור הגז לישראל. ברוב חכמתנו, נסמכנו על ספק יחיד (מעניין למה?! ובעיקר, מי וכמה?!) של גז, ועתה הם מייבשים אותנו, כצפוי.
איפה חכמי חלם כשצריכים להצילנו ממוחם הקודח של מומחים ישראלים?!
שבעים שנה להפצצת דוליטל רק חמישה מאנשי צוות האוויר, שתקפו את יפן בהפצצה המפורסמת של ג'ימי דוליטל (Doolittle) - אחת מאבני-הדרך החשובות בניצחון האמריקני על היפנים במלחמת העולם השנייה - חיים עדיין. ארבעה מהם - סטאף סרג'נט דיוויד תאצ'ר, מיג'ור תומאס גריפין, לוטננט-קולונל ריצארד קול ולוטננט-קולונל אדווארד סיילור - נכחו בארוחה חגיגית במוזיאון הלאומי של חיל האוויר האמריקני בדייטון, אוהיו לציון שבעים שנה לגיחה. לוטננט-קולונל רוברט הייט רצה לבוא לארוחה, אך מחלתו חייבה אותו להישאר בביתו.
שישה-עשר מפציצים בינוניים B-25 המריאו בשמונה-עשר באפריל 1942 מסיפון נושאת-המטוסים הורנט, כדי להפציץ בראשונה את יפן גופא. בתום הגיחה, לא היה לצוותי האוויר די דלק לחזור לבסיסם, והם נחתו נחיתות-אונס בים, או בסין, שהייתה כבושה בידי יפן. מפציץ שמונה נחת על אדמת ברית-המועצות, ליד ולאדיווסטוק, והסובייטים כלאו את צוותו במחנה ריכוז בסיביר למשך שנה. זה המטוס היחיד, ששרד את הגיחה. אחד-עשר איש מצוותי האוויר התוקפים נהרגו, בפעולה, או הוצאו להורג על-ידי היפנים לאחר נפילתם בשבי.
אחד מהם נפטר בשבי היפני ממחלה. הפצצת דוליטל הייתה חשובה במלחמה נגד יפן, כיוון שהוכיחה את יכולתה של ארצות-הברית לתקוף את יפן גופא ולא רק את כוחותיה הכובשים ברחבי אסיה. ההפצצה הכריחה את יפן לשנות את מערכיה, ולהקצות יותר כוחות להגנת העורף. ההפצצה תוכננה על-ידי לוטננט-קולונל ג'ימי דוליטל, מפקד קבוצת מפציצים 17 בגיסות האוויר של צבא ארצות-הברית, כדי לשבור את המוראל היפני, ולהעלות את המוראל האמריקני.
הפצצת דוליטל הביאה את היפנים להחליט על תקיפת מידוויי, שהביאה לניצחון הימי הגדול ולמפנה במערכה באוקיינוס השקט. בנוסף, החזירו היפנים נושאות-מטוסים מהאוקיינוס ההודי, כדי להגן על יפן עצמה.
עם סיום הגיחה, היה בטוח קולונל דוליטל, שהוביל את המבנה לגיחתו, כי הוא נכשל במשימתו, ויעמוד לדין. הוא טעה. דוליטל הועלה לדרגת בריגדיר-ג'נרל (הקפצה בשתי דרגות - דבר לא רגיל בצבא האמריקני), ועוטר במדליית הכבוד. כל אנשיו עוטרו במדליות - חלקן אמריקניות וחלקן סיניות על גבורתם ועל השתתפותם בגיחה ההיסטורית.
אורחת כבוד באירוע בדייטון היה סינית, שבעלה הסתיר את צוות מפציץ שתיים מפני כוחות הכיבוש היפניים.
לציון יום השנה להפצצה, ארגן המוזיאון של חיל האוויר סדרה של אירועי הנצחה, ושיאם במטס הצדעה של עשרים מפציצים B-25 - מבנה שלא טס מאז מלחמת העולם השנייה יחד.
גזרו ושמרו (גם על המשקל) עם תום תרועת הפסטיוולים, ניוותר, כמו תמיד, עם כאב-ראש, עם עייפות ועם עודפי משקל. כדי למנוע את האחרונים - כדאי לשים לב להנחיות, שקיבלתי מהדיאטניות במרכז לרפואת ספורט בבית-החולים מאיר בכפר-סבא, כדי לשמוח בחג (כל חג), וגם לא לבכות אחריו על החבלה החמורה בשמירה על המשקל ובבריאות.
בשרים (אמנם עתירי שומן וקלוריות) הם מקור מצוין לברזל; וטחינה וחומוס הם שומנים איכותיים, שעשירים בוויטמינים ובמינרלים. יחד עם זאת, כדאי לשלב בפיקניקים/ארוחות הרבה ירקות טריים, המכילים נוגדי חמצון.
הרבה אנשים חוששים דווקא מהפיתה, אך בסלטים עתירי מיונז ושומן טמונות המון קלוריות. לכן, כדי לעבור בשלום ארוחת חג/פיקניק, אפשר לתכנן ארוחה, שמורכבת משני שיפודי פרגית, מפיתה, מכף חומוס ומסלט ירקות - 600-500 קלוריות - ואין חשש להשמנה; ולקנח בפרי אחד.
דרך אגב, מי שיעזרו ללבות את האש במנגל בנפנופיהם - יבזבזו 160 קלוריות לשעת נפנוף.
עוד עצה - התרחקו מן האוכל. פיקניק הנו הזדמנות לבלות עם חברים/משפחה, ולא רק ללעוס ולבלוס.
