דרוש גבר-גבר! דרושה רפורמה!

"על שלושה ועל ארבעה" לאחר שתם יום העצמאות וערבו, ראוי שמדינת ישראל הקשישה תעשה חשבון נפש. חשבון נפש נוקב וחד. לא, אינני מדבר על התמוטטות המתקן בהר הרצל שהיה בבחינת נס משמים (תארו לעצמכם שהמתקן היה מתמוטט במהלכו של הטקס ממש, ישמור השם!!!!), גם אינני מדבר על כמות הפרות, העגלים, התרנגולות והפרגיות ששילמו בחייהן על שמחת נס תקומת העם בארצו אחרי אלפיים שנות וכו',, וגם אינני מדבר על הדשאים שהושחתו בכל צומת רחוב ובכל אי תנועה שהוכיחו כי יש קרקע פנויה לדיור בר השגה ממש במרכזי הערים. לא. אני מדבר על נאומי ראשי העם. "כבוד נשיא המדינה, מר שמעון פרס זוכה פרס נובל לשלום, בעל חזון המזרח התיכון החדש וזמר מחונן, כבוד ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, החלוץ, הבונה, הלוחם, המשקם, הכבאי, הטיס, הכלכלן, המשווק, המדעים והמעממממם ובכלל ורעייתו השולתתתת, כבוד הרב הראשי לישראל האשכנזי... ומיד כבוד הספרדי שלא נטעה חלילה בהדרת מזרחיים....כבוד נשיא בית המשפט העליון, מר אשר גרוניס אשר מממש בנוכחותו את דבריו של כבוד מנחם בגין שאיננו איתנו שאמר "יש שופטים וכו" וגו'"....כבוד...כבוד הרמטכ"ל, אלוף גנץ , שעיניו הכחולות נוקבות כל כך ולכן הצלחנו לראות עד כה רק שתים שלוש פשלות צהליות שעדיין נחקרות אבל דובר צה"ל כבר מיהר להודיע שאין ממש בדברים....כבוד.... וכבוד אתם שם בסוף הרשימה, מושאי התכנסותנו הנוכחית, עם יקר". במהלך "עשרת ימי הפעמה" - אלה הימים שבין יום הזיכרון לשואה ליום העצמאות, רצה צמרת המדינה הקטנה, המונה סך הכל כעשרה עד תריסר נכבדים, מטקס לטקס ומנאום לנאום. כל נאום נפתח ברשימת אינוונטר של הנוכחים משל היה הנואם אפסנטור בספירת מלאי או מורה נרגנת הקוראת את יומן הכיתה. כל נאום רבותי! אתם מבינים, חברים - בהנחה שבכל טכס יש לפחות ארבעה חמישה נאומים, הרי לפחות חציו של הזמן המדובר מוקדש לקריאת רשימת שמות ותארים. הקהל המשתתף נרדם. מושאי הטכס (הורים שכולים, חיילים מצטיינים, חתני פרס ישראל) מחפשים נואשות אחר כדורי הריטלין שיאפשרו להם להתגבר על הפרעות הקשב והריכוז, יש העורכים חשבון נפש, יש המסכמים את פעילותו של חשבון הבנק שלהם, ויש המסמסים בטירוף. יש גם שפשוט מתמוטטים ומאבדים את ההכרה. חיפשתי את המקור למנהג המטומטם הזה והנה מצאתי במקורותינו את הקטע הבא: רש"י: וכי לא מנה משה את מכובדי העם טרם אמר שירת האזינו (דברים ל"ב 1-43) ואת ברכתו (שם, ל"ג)? בבחינת, "כבוד יורשי אחי אהרון הכהן הגדול, כבוד נשיא שבט ראובן, כבוד נשיא שבט שמעון....כבוד יתרו חותני... כבוד יושב-ראש ארגון בוני המשכן, כבוד יו"ר הסתדרות לקטי המן, כבוד יהושע בן נון, שר הצבא, כבוד...כבוד... עם נודניק יקר" ? אלא משעשה כן ומנה נכבדי האומה וראשיה, נפלה תרדמה על העם ויישן.הוא שנאמר " וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה, ....וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה." יעני, נראה לכם שהמנהיג הכי מנהיג של העם החדש מת וקברו נעלם סתם כך? אלא משאבדו הכרתם לא ראו מה שחשוב. תקנו רבותינו: המברך יפתח במושא ברכתו ויוסיף מילה אחת שנאמר: "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה, וּבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם.... שִׁמְעוּ מְלָכִים, הַאֲזִינוּ רֹזְנִים: " (שופטים ד 1-4) אמור מעתה: "חיילים מצטיינים, נכבדי". " חתני פרס ישראל, נכבדי" וגומר.

הערה 2 - שומרים אישיים

תגידו השתגעתם? טקס פתיחת חגיגות העצמאות. הר הרצל. הרחבה נקיה משברים. עגורנים מחזיקים את השלייקעס של המדינה. אנחנו הכי מדינה שבעולם. חזקים איתנים. זקופים. אמיצים. הקהל ביתי וחם. הרחבה כולה מלאה חיילים מצטיינים, חיילים אמיצים, חיילים גיבורים ואת משמר הכנסת. לכולם כלי זין נקיים ומצוחצחים. הולך יושב-ראש הכנסת מכורסתו (כורסה????) אל המשואה מרחק של 32 צעד ושומר ראש נשרך מאחוריו??? טקס חלוקת פרס ישראל. בנייני האומה. עולה שר החינוך לנאום ולהרדים את הקהל. המנחה המיתולוגית לא רוקדת אומנם אבל נראית עשר. הנה הוכחה נצחת שמדינתנו נראית ממש צעירה. על הבמה יושבים תריסר קשישים שסכום גילם המשותף מגיע למילניום הרביעי , חלקם מצוידים בבלוני חמצן ובכסאות גלגלים. את חלקם ניתן לבלבל בקלות אם תושיטו להם תמונה ומקל סבא בוא בזמן. הקהל בייתי וחם, נשות חתני הפרס שגילן מגיע לעתיד המרוחק ממש, בניהם, בנותיהם, נכדיהם וניניהם. ילדים חינניים מזמרים לכבודו של זמר חנוט חובש פאה... שר החינוך עובר מכסאו שבמרכז שולחן הנכבדים לדוכן הנואמים מרחק חמישה צעדים ודילוג קטמצ'יק ושומר הראש שלו רץ מאחוריו????? השתגעתם לגמרי? גם אם חלילה, חלילה חלילה, טפו, טפו, טפו, השם ישמור וחמסה חמסה, יחליט מי מהנוכחים לזרוק מסטיק לעוס על אחד משועי האומה, או איזה נכדת פרס ישראל תשליך את החיתול המלא של נינו של מקבל הפרס לעבר הבמה, איזה נזק זה יגרום, לעזאזל? נפסיד רפורמה לא מוצלחת? הרכבת תתפקד טוב יותר? התנחלות נוספת לא תעלה על קרקע פרטית? מה קרה לכם - הניחו כבר לשומרים האישיים האלה. זה כל כך...ניינטיז!!!. ונעבור לשירים.....