מסיבת פרישה בכל תרועה הנה רק התבשרנו כי הבחירות הם כבר בפתח ונחתה עלינו ידיעה חדשה על פרישתה של
ציפי לבני מהכנסת. קדמו לכך ימים של "לחשושים" מצד המקורבים כשהסנונית הראשונה הגיע בערב הפריימריז כשנודעו התוצאות ששאול מופז ניצח. ציפי לבני היא לא המנהיגה היחידה שפרשה מתפקידי מפתח בהנהגת המדינה בגלל הפסד.
למה זה מרגיז כל כך כמי שעורך
מסיבת-פרידה (קישור) ופרישה אני צריך לשמוח על כל פרידה או פרישה אשר תהיה. בזמנים עברו היה נהוג לתת שעון לעובד/ת כשמסר היה "תתחיל/י לספור את ימיך". היום מנהיגים פוליטיים מחזירים את השעון לציבור לאחר הפסד כשהמסר הוא "איתי עוד היה לכם סיכוי טוב ! עכשיו תוכלו את מה שבשלתם". אני מתרגם זאת לסוג של לוזריות, "הפסדתי בפריימריז ואין לי כוחות למאבק נוסף במפלגה אז אמצא אכסניה אחרת או שאפרוש עד להודעה חדשה" כי הרי טובת המדינה תמיד לנגד העיניים במיוחד אם תיווצר סיטואציה להיבחר שוב.. התחושה מתעצמת כאשר אותה חברת יחסי ציבור שמקדמת את המועמד/ת מנסה לשכנע אותנו שאותם מועמדים/ות הם הטובים ביותר להנהיג. אז או שהציבור הוא אידיוט שאוכל את מה שנותנים לו לאכול או שהוא הדיוט.
התרבות הפוליטית האמריקנית בהתמודדות לנשיאות בארה"ב כאשר אל גור התמודד מול בוש הבן והפסיד בבחירות הוא פנה לאפיקים אחרים. בשם אותה התרבות הפוליטית האמריקנית ביבי
נתניהו החליט לפרוש לאחר ההפסד ל
אהוד ברק בשנת תשעים ותשע וחזר להנהיג את הליכוד מאוחר יותר..ברק החליט לפרוש באלפיים ואחת. חזר למפלגת העבודה פרש ממנה והקים את סיעת העצמאות. לצערנו או לשמחתנו שניהם אימצו את החלק הראשון של התרבות האמריקנית שקוראת למי שהפסיד לפרוש אך מצאו את הדרך לחזור בחזרה. אין ספק הג'ינס היהודי ממציא פטנטים. כך אולי נמצא את ציפי לבני במפלגה חדשה.
אומה בלי רצי המרתון תראו לי היום מנהיג שיחכה עשרים ותשע שנים כדי להיות ראש ממשלה. נכון הזמנים השתנו, כשמצאו כי ללאה רבין יש חשבון בחו"ל
יצחק רבין שכיהן כראש ממשלה התפטר. מנחם בגין המתין קרוב לשלושים שנה בכדי להיות ראש ממשלה. כמו שתרבות הצריכה במדינה השתנתה ככה גם השתנו הנורמות הפוליטיות. היום לי חסרים רצי מרתון להנהגת המדינה בעוד שאנו אזרחי המדינה נאלצים להסתפק בטילי שיוט חכמים..
עם איזה מנהיגים נשארנו? יובל דיסקין רמז שיש לנו מנהיגות משיחית. אני בטוח שמשהו רגשי ומאוד עמוק גרם לו להגיד את אשר על ליבו מלבד הבחירות הקרבות.. מה שבטוח שאירן היא שיעית ולא סונית ורגע לפני שהיא תפציץ את יפו, חיפה ועכו בנשק גרעיני היא תיעלם מהמפה. שני דברים מנצחים בחירות הצד האמוציונאלי והצד הריאלי. מפלגה שתצליח "למכור" לנו תקווה ופתרון לפחדים של הציבור היא זאת שתנצח.
