חג הפועלים שמצוין היום בפעם ה-122 ברחבי העולם וגם בגבולות מדינתנו, נמחק כמעט לחלוטין מהתודעה הציבורית בישראל בשנים האחרונות. דעיכה זו, כמו דעיכתו של המרקסיזם שהוליד את החג, מלמדות עד כמה הרעיון להקמת אלטרנטיבה תרבותית לעולם הערכים המסורתי של החברה האנושית, היה רעיון שגוי מיסודו.
מדהים לראות כי אין חדש תחת השמש: במקום האידיאולוגיה הלוהטת מבית מדרשם של קיבוצי השומר הצעיר, זו שהעריצה את סטלין והתעלמה כמעט לחלוטין מפשעיו נגד האנושות, קמה היום תחלופה קלה יותר: הבורות. זו מאפשרת לסמי-אינטלקטואל מ
גלי צה"ל להקדיש תוכנית לזכרו של אחד מהוגי הדעות של אחת משיטות השלטון הדכאניות בהיסטוריה, ואף לכנות אותו "הלוחם הנועז, המהפכן הנרדף - החבר לאון טרוצקי" - ואין פוצה פה ומצפצף.
ההיבריס השאפתני של מרקס ואנגלס קרא להחרבת הסדר החברתי של 'העולם הישן'. השאיפה הזו עלתה לאנושות בסדרה ארוכה ומדממת של דיקטטורות רצחניות, אך למרבה השמחה איבדה את זוהרה בשנות ה-90 של המאה הקודמת.
מה שעדיין לא דובר בו, הם הנזקים הרבים של התנועה הקומוניסטית ובנותיה למעמד הפועלים עצמו. במקום לאגד את זכויות העמלים בתוך הסדר החברתי התרבותי שעומד ביסוד החברה המערבית, בחרה הגישה הקומוניסטית לטוות סדרה ארוכה של שקרים שהסתירו את העובדה שגם בגן העדן של סטלין וממשיכיו, פערי המעמדות וניצול ההמונים נמשכו כמקודם.
גן העדן הזה משך אליו רבים, שניסו לייצא את ההצלחה הסטלניסטית לעולם כולו. האידיוטים השימושיים הטיפו במערב בכל הקתדרות החשובות, כשהם מזיקים לחוסן הלאומי והתרבותי של הדמוקרטיות הגדולות על-ידי כרסום בתחושת הלאומיות של מדינות אלו.
האחד במאי כיום זיכרון הליברליזם הטמא שהילל את כוחות הוייטקונג בויאטנם ואיפשר, תוך סירוס מוסרי, את רצח העם בקמבודיה, גם אחראי בשנים האחרונות להתקבלות ההזיה התרבותית החדשה אודות האוריינטליזם הערבי מבית מדרשו של אדוארד סעיד, שאחריתו, כידוע, היא שלטון הסובלנות של הטאליבן, הרוצה לשחזר את הישגיו התרבותיים גם במערב אירופה.
גם כיום, שנים רבות אחרי נפילת אימפריית החושך הסובייטית, מתקשה העולם למזער את נזקיה בתחומי ההגות ההומניסטית. נזקים שהובילו, בין השאר, לשלטון היחיד הלא מוצדק של הקפיטליזם האמריקני הדורסני. מי שדוגל היום בערכים חברתיים ובזכויות לעובדים, נתקל בקיר אטום שמקורו בסלידה האוטומטית בחברה האמריקנית מכל מה שנדמה כי הוא קשור לקומוניזם.
מעבר לנזק העולמי, נראה שמדינת ישראל והעם היהודי ניזוקו אף יותר מאומנות השקר שפותחה בברית המועצות והועצמה בה. השיטה לעיוות האמת ולהצגת השקר כנאורות אינטלקטואלית, בה השתמשו בהרחבה בבית מדרשם של הפוליטרוקים הקומוניסטים, זכאית לתואר 'האם הרוחנית החוקית של הנרטיב הפוסט-ציוני בישראל'.
קשה להתעלם מתרבות השקר האקדמית, המנסה תוך לוליינות מילולית מתוחכמת להעלים מהסכסוך הישראלי-פלשתיני את משמעותו הלאומית והדתית. במדינת ישראל פועלת אליטה אינטלקטואלית המנסה לעצב את המציאות כרוחה, כשכל העובדות בשטח מטואטאות אל מחוץ לשיח.
האחד במאי, במתכונתו הנוכחית, צריך לשמש לנו יום זיכרון ותמרור אזהרה מפני השיטה שביקשה לטשטש את ההבדלים שבין אדם לאדם ובין אומה לאומה - וגרמה בכך לזילות חיי אדם והשמדה שיטתית של מתנגדיה.
