אנו זוכרים מספר דורות של שופטים:
- דור הנפילים של זוסמן, לנדאו, אגרנט, חיים כהן, שמגר ואשר נתפשים כדור המייסדים.
- דורו של ברק, הגאון, הקוסם, אשר לקח את המערכת למחוזות מפתיעים ושנויים מאוד במחלוקת.
- דורה של השופטת ביניש, שולייתו של הקוסם ברק, אשר לדעתי התמחתה בהעצמת הנושאים השליליים שהביא עלינו ברק, ובמזעור הנושאים החיוביים שהביא.
אשר גרוניס, העומד מול השוקת השבורה הזו, הוא אינו זוסמן מחד-גיסא, ולא ברק מאידך-גיסא, ודאי שאינו ביניש, והשוקת כמובן שבורה. כוויות העבר הרבה יותר כואבות מהתענוג שמצפים המובילים מתיקונה של המערכת, ובאוויר עומד החשש מקיפאון, סטגנציה, אשר תיטול גם את פיסות נשמותיה האחרונות של המערכת.
לוואקום הזה נופל נושא חשוב מאוד, אשר חובה לטפל בו בשיקול דעת עמוק - חוק יסוד החקיקה; חוק הכולל הרבה נושאים המחייבים שיקול דעת עמוק, ודווקא הנושא השולי ביותר - כמות חברי הכנסת הנדרשים לביטול פסיקת בג"ץ - הוא זה שתופס את הכותרות.
בואו ננסה קצת לצאת מהקופסה:
1. בית המשפט מוסמך לבטל חוקים על-פי הכללים בחוק.
2. הכנסת לא מוסמכת ולא תוסמך לעולם לבטל פסקי דין.
3. הכנסת מוסמכת לחוקק חוקים חדשים או לשנות חוקים קיימים, בין אם הם עולים בקנה אחד עם הפסיקה ובין אם לאו.
4. חובתו של כל אזרח, ובייחוד כל שופט בכל רמה, לשפוט על-פי החוק, כאשר לחוקי היסוד יש עוצמה מעל החוק.
5. אין בהחלטה של שופט על התגברות של חוק יסוד על חוק רגיל, בתיק ספיציפי, משום השלכה על החוקים עצמם.
6. בכל מקרה שהכנסת תחוקק חוקים הנוגדים הלכות של בית המשפט העליון, היא תהיה מחויבת לפרט זאת בהצעת החוק, תוך פירוט ההיבטים המדויקים של הקונפליקט.
7. בכפוף לעתירה העונה על תנאי הסף, בג"ץ יידון במקרים שבהם הכנסת לא פירטה לכאורה בהצעת חוק את הסתירה להלכה של בית המשפט העליון ויוכל לחייב את הכנסת לשלב סעיף כזה בחוק.
8. בכל מקרה של חקיקה הנוגדת הלכה, תחולת החוק תהיה לא פחות מחצי שנה מיום רישום החוק ברשומות, באופן שיאפשר לאזרחים לעתור נגד החוק.
9. עתירות לביטול חוקים או סעיפי חוקים יוגשו רק לבג"ץ. וזאת כאשר אנו זוכרים שבתי משפט ברמה נמוכה לא ידונו בחוקיות חוקים אלא רק בתקפותם למקרה הספציפי, וזאת רק כאשר ערך חוקתי ממשי יהיה על כף המאזניים.
10. ביטול חוק על-ידי בית המשפט ייכנס לתוקף לפחות חצי שנה מיום תום ההליכים הסופי בביטולו של החוק.
11. במהלך אותה חצי שנה תוכל הכנסת לחוקק חוק חדש אשר ייתכן שמעקר באופן מלא או חלקי את החלטת הבג"ץ על ביטול החוק.
ההבדל המשמעותי בין ההצעות המתגלגלות כעת לבין ההצעה לעיל, הוא שההצעות דהיום הן כוחניות; מי יורק למרחק גדול יותר, הכנסת או בית המשפט. לעומת זאת, ההצעה לעיל מבוססת על איזון בין שכר ועונש; ברצותם ישתקו המוסדות אלה את אלה, וייכנסו לסחרור אינסופי; וברצותם יפרו אלה את אלה, וייקחו אותנו, את מקבלי השירותים, לגבהים להם אנו זכאים.
דווקא כוויות העבר חייבות לפתוח היום את שערי האמון ואת שערי התקווה, באופן שכל עוד הגופים ימנפו אלה את אלה הם יזכו ואנחנו נזכה. ומנגד, אם יכניסו מקלות איש בגלגלי רעהו, הם ייכנסו להקפאה עמוקה ויאבדו את אמון הציבור.
אנו כבר יודעים כמה חשובות המילים האלו, "אמון הציבור". אנו יודעים כמה קל לאבד אותו, וכמה קשה לבנות אותו מחדש. יש לנו חלון הזדמנויות צר, בואו לא נפקשש אותו.
