החלטת בג"ץ ביחס לחוק טל, ועוד יותר מערבולת הבחירות שנסחפנו אליה בעקבות כך, הולידו מבול של הצעות מצד כל המפלגות, גם בפוזיציה וגם באופוזיציה, כיצד לאכוף חוק חדש של שיוויון הזכויות והחובות בחברתנו, מבלי להביא להתקוממות המונית מצד החרדים והערבים בישראל, המתנגדים בחריפות להחלת אמנה חברתית חדשה גם עליהם. טיעונם העיקרי הוא כי זכויותיהם כאזרחים מעוגנות בחוק, כי אי-מילוי חובות מצידם אין בכוחו לנשלם מזכויותיהם המוקנות. לכן אין להם כל סיבה לוותר על הסטטוס קוו, של מעמד האצולה שרכשו זה מכבר, שמכוחו יש להם זכות יתר, מבלי להתחייב בדבר תמורתה.
כך היה בעולם הטרום מודרני. אך מבנה כזה של חברה לא יכירנו מקומו בשום מדינה מודרנית מתוקנת, החותרת לשיוויון, לחלוקת הנטל ולהגינות כלפי אזרחיה. ואם קצרה ידה של המדינה לאכוף שיוויון על-מנת לשים קץ להתמרמרותו של הדור הצעיר הנושא בעיקר המחוייבויות, המכנה עצמו בלעג עצמי "הפראיירים", יש לסגל מערכת תמריצים שלא תותיר ברירה בידי האזרחים כולם, באורח שיוויוני, אלא לבחור בעצמם את דרך השירות הלאומי, למנוע אותם מפורקי העול שאינם מוכנים להירתם למאמץ הלאומי. מדובר ברשימה ארוכה של הטבות שעד עתה נראו כמובנות מאליהן, אך שיהפכו לנחלתם של המשרתים בלבד.
הדבר יוכל לבוא לידי מימוש דרך חוק אזרחות חדש שיזמן בפני כל אדם, ללא הבדל אמונה, את חופש הבחירה בין שני נתיבים: מילוי סל של חובות כלפי המדינה שיכשירו אותו(ה) לקבל אזרחות בהגיעו(ה) לבגרות, או הישארותו כתושב קבע בה, אך ללא הטבות וזכויות אזרח מלאות, הכוללות זכות לבחור ולהיבחר, לקבל קיצבאות הביטוח הלאומי, לקבל קדימות בקבלת השכלה ועבודה, לקבל דרכון וכיוצא באלה. לעולם, הבחירה נתונה בידי כל אדם להחליט אם הוא מעוניין להפוך לאזרח מן השורה ולזכות בכל מה שהמדינה מציעה לאזרחיה, או להיוותר זר וחיצוני לה, מכל הטעמים האפשריים, אך ללא קצבאות ומענקים, ללא סיוע או סעד ממוסדות המדינה, וללא דרכון שלה המזהה אותו עמה בעל כורחו.
אלה שיבחרו להיות אזרחים לכל דבר, ודאי ידאגו שילדיהם ילמדו בבתי הספר הממלכתיים גם את שפת המדינה וגם את חוקיה וערכיה, ואחר כך גם ישרתו אותה, יכבדו את דגלה ואת חגיה, ויישבעו לה אמונים בטרם יקבלו את אזרחותה. זכותם לתעסוקה בכל ענפי העשייה תהא פתוחה לפניהם, והם גם ייהנו משפעתה ומשירותי החברה שלה. ואילו אלה שיבחרו להתבדל ממנה, ישלחו את ילדיהם ללמוד בזרמים חינוכיים עצמאיים או בלשונות אחרות, ימשיכו להתאבל בחג לציון הקמת-המדינה או לבזות את סמליה, או ישתוללו להכעיס ביום השואה. הם יעשו זאת בשכונותיהם או בכפריהם, ללא סיוע של המדינה, ידאגו לחינוך, בריאות ושירותי חברה על חשבונם, אך באותה עת זכויותיהם הבסיסיות לתושבות, עבודה, ולהגנה תישמרנה כל עוד יכבדו את המדינה ואת חוקיה.
חוק אחיד ומחייב, החל על הכל ללא אפליה, ללא מתן זכויות יתר, וללא סממנים לאומניים או גזעניים, יסתום כל טענה נגדו מלכתחילה, יעמוד בבג"ץ וישחרר את המדינה מן המתיחויות החברתיות הפנימיות הכרוכות בסטטוס קוו הנוכחי. הבחירה החופשית תפעל כאן כמיטבה, ובמקום שהחברה או המדינה, או התקשורת, או הפוליטיקאים בעלי העניין, יקבעו מי נאמן, למי ישנן כוונות טובות או רעות, מי מופלה לטובה או לרעה, מי אוכל לחם חינם ומי "פראייר", תינתן הזכות לכל אזרח ותושב להחליט על גורלו ועל חייו. יש לשער כי ברבות הימים, תתגבש מאליה ישראליות מוצקה שאליה יצטרפו כל מי שדרכם לחיים לאומיים נורמליים וחיוביים. ואילו אלה שיתמידו בבדלנותם, ולא ימצאו ביטוי לעצמם כלבבם, ולא חיים ראויים להם ולמשפחותיהם, ינדדו מרצונם לאט לאט לאפשרות הבחירה השנייה, או יחפשו להם מדינה אחרת להזדהות עמה.
