ל"ג בעומר הוא ממועדי השנה שאין מקורו בתורה או בדברי חכמים. אלא במנהג שהחל מהמאה ה-13. זהו היום השלושים ושלושה לספירת העומר שסופרים מפסח לשבועות וחל ב-י"ח באייר. ביום זה פסקה מיתתם של תלמידי רבי עקיבא. ובנוסף לכך יש משמעות נוספת שביום זה נסתלק הצדיק הגדול רבי שמעון בר-יוחאי שהיה מתלמידי רבי עקיבא . הרשב"י לפי המסורת הינו מחבר ספר הזהר, שהוא הספר היסודי של חכמת הקבלה - חכמת הנסתר. בטרם הסתלקותו ציווה על תלמידיו שסבבו את מיטתו לשמוח ביום זה. מאז נעשה יום הל"ג בעומר ליום שמחה. ומאות ואלפים עולים בו לקבר הרשב"י בהר מירון להתפלל להצלחה ולבריאות.
הימים האלה שבין פסח לשבועות - ימי ספירת העומר - קיבלו משמעות של ימי אבל שאינם קשורים כלל למשמעות המקורית של הספירה. האבל נקבע בעקבות מותם הטראגי של עשרים וארבע אלף מתלמידיו של רבי עקיבא שהיה מגדולי החכמים בדורו ומנהיגו הרוחני של מרד בר כוכבא. תלמידים אלו שהיו כולם גדולים בתורה לא נהגו בכבוד זה לזה על כן מתו במגיפה בתקופת ימי ספירת העומר.
כאות אבל לאובדן הגדול של עם ישראל שנגרם עם מותם של תלמידי חכמים רבים, נוהגים במנהגי אבלות שונים בימי הספירה. לא מסתפרים ולא מתגלחים. לא מתחתנים, ממעיטים בשמחה ונוהגים שלא לשמוע מוזיקה או ללבוש בגד חדש.
מדוע נוהגים להדליק מדורות? כמו-כן נוהגים אנו להדליק מדורות בליל ל"ג בעומר, זאת בהתאם לפי המצוין בזוהר (אידרא זוטא ח"ג רפ"ז ב') שהדלקת המדורות בליל ההילולא באה להזכיר את מה שהתרחש ביום זה בביתו של התנא האלוקי.
האש באה לתוך הבית והניסה את יושבי הבית החוצה. רבי שמעון זימן את המיוחדים שבתלמידיו והשמיע בפניהם סודות גנוזים וטמירים. הבית נתמלא אורה עד שלא היו יכולים להסתכל לכוונו של רבי שמעון מפאת זיו פניו המאיר.
גם לאחר פטירתו לא פסקה האש וסובבה אותו. משפסקה האש הוציאו את מיטתו, המיטה פרחה באויר כאשר האש מסובבת אותה מצדדיה ולזכר אותה האש מדליקים אנו מדורות בחג.
מה אם כן עניינה של האש שירדה מן השמים? כאשר נתגלה הקב"ה למשה מנהיג האומה, היכן נתגלה אליו? בסנה הבוער באש (שמות ג', ב'). כשנתגלה הקב"ה לעם ישראל בעת מתן תורה בער ההר באש(שמות י"ט, י"ח).
כשירדה שכינה למשכן גם יצאה אש ואכלה את כל הקורבנות (ויקרא ט', כ"ד). מה היה אם כן המניע להיראותו של הקב"ה באש?
הסבר לכך מובא בספר "חיי עולם" פרק י"ז. ספר שכתב "בעל הקהילות יעקב". המקום המובדל ביותר בתחומו של האדם ואף המופקע ממנו הוא מקום האש. אין אדם היכול להיכנס לתחומה. על-מנת שנרגיש ונמחיש לחושינו הגשמיים את הוד קדושת הבורא שהוא קדוש ונעלה מהשגתנו, מתראה הוא עמנו דרך האש בסנה. רק מלאכים שייכים לתחום האש "משרתיו אש לוהט" (תהילים ק"ד, ד').
כדי להמחיש בפנינו שגם הם רוחניים ואין שום כח באדם שיכול להגיע לדרגתם, ניתן אף לראות זאת אצל אליהו הנביא שנתעלה והיה למלאך ועלה ברכב אש וסוסי אש (מלכים ב' ב', י"א).
האש הגדולה שאפפה את שומעי לקחו של רבי שמעון בר יוחאי ולא הניחה לאחרים להיכנס אל הבית, זו בחינת הזוהר שאפף את מקומו של רבי שמעון עד שלא יכלו תלמידיו להסתכל בפניו.
המדורה שאנו מדליקים לזכרו ביום טירתו באה להבהיר לנו שאנו נהנים מאורה ומחומה מרחוק ולאש עצמה אין אנו מתקרבים וודאי שלא נכנסים לבל נכווה או נשרף.
משמעות נוספת להדלקת המדורות הינה הביטוי של הקשר בין מרד בר כוכבא ובין ל"ג בעומר. המורדים הדליקו משואות אש על ראשי ההרים כדי להעביר את ההודעה על פרוץ המרד. המדורות שאנו מדליקים היום בל"ג בעומר הינם זכר לאותן המשואות.
גם מנהג החץ והקשת קשור לזכר מרד בר-כוכבא. הקשתות והחיצים שימשו בימי בר כוכבא ככלי נשק עיקרי בקרב. על כן לזכר מלחמה זו נהוג להכין בל"ג בעומר קשתות וחיצים ולשחק איתם ליד המדורה.
