בדמוקרטיות פרלמנטאריות, כמו במדינתנו, נזקקת ה
ממשלה, שהיא הרשות המבצעת, לתמיכת הכנסת, שהיא הרשות המחוקקת, כדי לפעול (זה מקור המושג "דמוקרטיה פרלמנטארית").
אם אחת מסיעות הכנסת מהווה רוב, די בתמיכתה כדי להקים ממשלה ולאפשר את פעולתה (הממשלה עצמה מורכבת, רובה ככולה, מחברי אותה סיעת רוב). מצב זה נפוץ בדמוקרטיה פרלמנטארית בעלת מערכת דו-מפלגתית.
בשל שיטה זו, זה המחיר שאנו הציבור נאלצים לשלם כל פעם מחדש, עבור הסחטנות של המפלגות הסקטוריאליות והקטנות, וגם עבור האגו של הפוליטיקאים עצמם, כמו שר בלי תיק שאומנם לא מחזיק משרד, עם מנכ"ל ועובדים, אבל הוא כן מחזיק עוזרים, לשכה ויועצים. השאלה הגדולה היא בעצם למה צריך שר בלי תיק, ומה הוא עושה? ולמה למשל צריך שר נוסף במשרד האוצר בעבר ובמשרד החינוך היום? (של שס כמובן).
והפעם, בעוד תופי הבחירות הולמים בקצב הולך וגובר, הנה כבר מתפזרת הכנסת, "הדיל של נתניהו עם החרדים" זועקת הכותרת (
ידיעות אחרונות, 4.5.12) ו
ציפי לבני הזכירה לכולנו, בנאום התפטרותה מהכנסת, שהיא לא מונתה לראש הממשלה כי לא הייתה מוכנה לקבל את תנאי הסחיטה של המפלגות החרדיות. כנראה שהיא יודעת היטב מה היא מדברת, כי היא הייתה שם. כלומר, אם היא לא נענתה לחרדים, אזי מישהו אחר נתן להם את מבוקשם ושילם להם יותר, אחרת לא הייתה מכוננת ממשלה.
כל מפלגה תציג דרישותיה כחודש לפני יום הבוחר היום כבר ידוע, כי פורסם שאלי ישי משס קיבל מציפי לבני הבטחה למיליארד שקל, אבל ביבי הבטיח לו גם את משרד הפנים, את משרד השיכון וגם את מינהל מקרקעי ישראל, ואם יתעקש, יקבל עוד והרבה יותר. וכזכור, עם מי כוננה ממשלה. כלומר, מי שמשלם יותר, מקבל תמיכה להקמת הממשלה וכינונה לרבות שימורה והחזקתה.
הציבור לא יודע וגם לא מודע למה שמסכמים בעת המשא-ומתן הקואליציוני להרכבת הממשלה, אך ללא ספק הוא צריך לדעת עוד לפני הבחירות, כי אלה כספי ציבור. דהיינו - כספים שלנו.
מצב זה, לכל הדעות, צריך להיפסק. לכן אציע, שיתוקן החוק, שבצד המצע המפלגתי שעליה להגיש ולפרסם, תחויב כל מפלגה להגיש את דרישותיה הכלכליות ואחרות, כמו דרישה לתיקים בממשלה לוועדת הבחירות המרכזית וזאת כחודש לפני היום הבוחר, והן תפורסמנה ברבים. הבוחר ייתן דעתו במסגרת שיקוליו. במי לבחור, ובמי לא, גם לאור דרישות אלו.
דבר נוסף: לאחר פרסום דרישותיהן, יקשה על המפלגות הסוחטות לבוא ולהגדיל את דרישותיהן, כי הרי זה כבר פורסם.
