מדינת ישראל קמה לשחר חדש. בוקר של פיוס ושל דרך חדשה לפיה החליט יו"ר האופוזיציה
שאול מופז לחתום על הסכם קואליציוני עם ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו. במצב דברים רגיל אין בכך כל חידוש היסטורי, שכן שיטת הממשל בישראל מתקיימת באמצעות בריתות והסכמים קואליציוניים היוצרים רוב. אלא שהפעם לוותה ברית זו בסערה שמקורה ביו"ר קדימה שאול מופז, אשר לפני מספר חודשים הבטיח לבוחריו שלא ייכנס לקואליציה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו וזאת לדבריו היות שמדובר בממשלה רעה, כושלת ואטומה.
סערה זו שעורר יו"ר קדימה מופז הטיחה בפנינו שוב את השאלה האם מנהיג ציבור יכול לשנות מהבטחותיו שהבטיח לבוחריו? האם נבחר ציבור יכול לפעול אחרת ממה שהבטיח לעם? ובכלל מהי הדרך הראויה שעל מנהיג לאמץ בשיח שלו לבוחריו?
ככלל מצווים אנו: "מדבר שקר תרחק". ערך האמת והחתירה אליו בעולמם של חז"ל מהווה אחד מעמודי התווך עליו מושתת העולם - "על שלושה דברים העולם עומד על הדין על האמת ועל השלום". כך גם לא מצינו הנחה מיוחדת לאיש ציבור לפיו מוענק לו פטור מאמירת האמת או אופציה העומדת למנהיג ציבור לחזור בו מדבריו. נהפוך הוא, בעולמה של הלכה ניתן לזהות אחריות מוגברת המוטלת על איש ציבור לנהוג ביושר ובהגינות בכל מוצא פיו, ככל שהדבר נוגע לחייו הציבוריים ובהיותו שלוח של הציבור.
מנהיג חייב לשתוק שמא מחר ייתפס בלשונו?
יש המרחיקים לכת שסוברים שטוב יהיה אם מנהיג ציבור יימנע מהבטחה מקום שקיים חשש סביר או ספק אם ניתן יהיה לקיימה. אחד הטעמים לפסול התנהגות זו נעוץ בחשש שמא יוביל הדבר לפגיעה בתמיכה הציבורית עליה מושתתת המערכת השלטונית, ערעור היציבות השלטונית והסדר המדיני-חברתי. עד היכן מגעת חשיבותו של דבר המלך וקיומו גם מקום שמדובר בדבר קיצוני, אנו מוצאים בסיפור מגילת אסתר, כאשר אסתר מבקשת מהמלך לבטל את גזירת השמד שרקם המן. משיבה המלך: "כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך – אין להשיב".
אלא שכבר לימד הפזמונאי "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", וכאן המקום להקשות ולתהות האם מכאן נלמד שמנהיג ציבור חייב לשתוק ולא לצאת בהצהרה ציבורית שמא מחר הוא ייתפס בלשונו ולא יוכל לחזור הימנה. האם זאת הציפייה? דומה כי שאלה זו טומנת בחובה כשל לוגי, שכן אין אנו מצפים ממנהיג שלא יאמר את אשר הוא חושב או שישתוק, נהפוך הוא - השיח ההלכתי כמו גם הדמוקרטי מעודד חופש ביטוי, חופש המאפשר לבקר, לחלוק, להגות, להציע וכדומה, אלא שכל אשר מצפים - וכך היא הדרישה בעולמה של הלכה - הוא שיח נכון, שיח זהיר, לא מתלהם אלא שקול, לא פופוליסטי אלא אחראי.
דומה כי לא תהיה כל מניעה לאיש ציבור לתקוף נקודות אשר לדעתו טעונות תיקון ולהציב נקודות אלו כתנאי להצטרפות או חבירה לממשלה. דברים אלו מקבלים משנה תוקף מקום שכוחם של הסכם קואליציוני והסכמה על קווי פעולה משותפים בין נבחרי הציבור להפיל את כל המסכים וההבדלים אשר נחזו ערב החתימה להיות כה מהותיים בין המחנות.