אף של"ג בעומר נחשב לחג ססגוני ומרכזי, מפתיע לגלות שאין הוא מוזכר - לא בתורה, לא במשנה, לא בגמרא, ואפילו לא בספרות הגאונים שנכתבה אחריה. רק בספרות ההלכתית, שנכתבה מאוחר יותר, מוזכר החג כיום ה-33 לספירת העומר; אלא שגם כשהוא כבר מוזכר - אין הוא מופיע כיום מיוחד בפני עצמו, אלא כתאריך בלבד המציין מעבר מתקופה אחת לזו שבאה אחריה.
במסכת "יבמות" של התלמוד הבבלי מסופר על 12 אלף זוגות-תלמידיו של רבי עקיבא, שמתו כולם מפסח עד עצרת. בשל מותם של רבים וטובים כל כך - נוהגים בימים אלה, עד עצם היום הזה, מנהגי-אבלות. כך, למשל, אין עורכים בהם חתונות, לא מסתפרים ולא מתגלחים.
על-פי המסורת המקובלת, הפסיקו בל"ג בעומר תלמידיו של רבי עקיבא למות. על-פי המקובל גם מפסיקים מיום זה לנהוג את מנהגי האבלות, וניתנת האפשרות להתחתן וגם לסדר את התספורת. אלא שלל"ג בעומר יש גם פן חשוב נוסף: אחרי ככלות הכל זהו יום ההילולה של רבי שמעון בר-יוחאי. על-פי המסורת נפטר הרבי ביום זה, ולכן נוהגים לעלות בו לקברו ולקבר-בנו, הנמצאים על הר מירון, להדליק שם מדורות ולקיים בהם שמחה, סעודה וריקודים.
דעות חלוקות אלא שהאמת ניתנת להיאמר שקיימות דעות חלוקות בכל הנוגע למנהג השמחה ביום פטירתו של הרשב"י. יש הטוענים דווקא שהיה ראוי יותר ביום זה להתאבל ולהצטער. על כל פנים, ישנה מסורת ארוכת-שנים למנהגי השמחה ולהדלקת המדורות. מסתבר שלצד הסיפורים ההיסטוריים והמסורת, מצויות סיבות מגוונות לקיום המדורות - חלקן קבליות וחלקן היסטוריות.
מנהג רווח, למשל, בל"ג בעומר הוא זה של ה"חלקה", שעל-פיו כאשר מגיעים הילדים לגיל שלוש - מספרים לראשונה את שיערם במירון, ליד קברו של הרשב"י. את הטקס נהוג לערוך בחצר שליד מקום ציון קברו של הרשב"י, בליווי נגינה של כליזמרים.
על-פי המנהג, עוברים את התספורת כל אותם ילדים שיום-הולדתם השלישי חל מספר חודשים לפני. או אחרי ל"ג בעומר, אלא שיש המקפידים שלא לספר את הילד לפני יום ההולדת השלישי שלו, ולכן, אם הוא חל אחרי ל"ג בעומר - מספרים אותו ביום ההולדת עצמו; והיה ויום-הולדתו חל מעט לפני ל"ג בעומר - הרי שממתינים למועד הזה של אותה שנה, בעוד שאם הוא חל מספר חודשים לפני אותו מועד, הרי שמספרים אותו ביום ההולדת עצמו.