בתגובה להתגבשות אחדות בעם, לראשונה מזה דור, ולהתגברות ההבנה בקרב אזרחי ישראל שרק בהיותנו מאוחדים - נצליח להמשיך ולהתקיים מול כל הסערות המאיימות עלינו - ממשיכה התשקורת לתת פתחון פה רחב לכל יוצאי המפלגה לשעבר קדימה. כך הושמעו הערותיו המחכימות של מי שהתפוטר מכלל המפלגה הזו, וחושב שבהערותיו המופלגות בשטותיותן, ימשיך להישרד בזיכרון הקולקטיבי כמישהו שהוא משהו. ומה הוא טוען?
לטענתו, הוא מייצג את המרכז, את האמצע, בקרב אזרחי המדינה. אז יש לי חדשות עבורו: אין שום אמצע. אנו ניצבים בפני בעיות קטיגוריות, שהתשובה עליהן היא או שכן או שלא. או שאתה בעד הריסת בתי יהודים, בעוד כל המדינה מוצפת בבנייה ערבית בלתי חוקית, או שלא. או שאתה מסכים להיות למשיסה בידי האירנים ועושי דברם הקרובים אלינו יותר, או שלא. כי מי שרוצה שלום - שייכון למלחמה. חייבים להתכונן מכל הבחינות - תוכניות, תכנונים, התחמשות והכנת כוח האדם.
ובקשר לכוח האדם: או שאתה בעד שוויון בנטל החובות, כולל שירות צבאי או לאומי, או שאתה בעד התרת קיום גוף אנטי-ישראלי שמכריז במוצהר על היותו עם אחר, ושאינו מזדהה עם דגל המדינה בה הוא חי וממנה מתקיים. אז אין שום אמצע בנושא. זה או ש... - או ש...
או שאיכפת לך מסבל המעמד הנמוך והביניים במדינה, מה שמצריך לעשות רה-אורגניזציה בדירוג המשכורות העתירות למנהלים, ולנקות את אורוות בעלי ההון שיצרו קרטלים בכל תחום, ובלית ברירה, ואנו משלמים להם את המחירים המופקעים במרכולים, ומצטמצמים בקניות וברכישות עד למינימום; או שאתה נמנה על בעלי ההון האלה, מדושני העונג, שרואים רק את עצמם, ועיניהם טחו מהמצב אליו הם גוררים את העם. והם בשלהם - בפנטהאוזים, במכוניות הפאר, ובכספות בהן טמון כספם.
בית הנבחרים - לשם מחאה
עם סיסמאות כבר לא קונים את ליבם של הישראלים שבמצוקה. בטח לא ב"צדק חברתי" לערבים שמקללים ומאררים את מדינת ישראל בפומבי (כמו באוניברסיטת תל אביב), בשל הצלחתה להתקיים חרף נסיונם הכושל להשמידה במלחמת העצמאות ב-1948. וביום העצמאות שלנו, הם חוגגים את יום ה"נכבה", כאילו זה שם קץ ל"היסטוריה" של ה"פלשתינים". איזו היסטוריה? באיזו אנציקלופדיה כתוב שהם גרו פה אלף שנה? באיזו אנציקלופדיה קיים המושג של עם פלשתיני? דבר הזוי, מומצא, ושרק אנו טיפחנו וגידלנו אותו, את הרעיון.
אנו, הישראלים, יש לנו לגבי כל דבר דעה מוצקה - לכאן או לכאן. אין דבר כזה "מפלגת אמצע". וטוב שכך. בהיסטוריה של כל העמים הדמוקרטיים קיימות תמיד שתי דעות מנוגדות, שבעטיין מתחלף השלטון מדי קדנציה או שתיים, ובכך נשמרת הדמוקרטיה. לא באנרכיה, לא בתהלוכות, הפגנות ופעולות אנרכיסטיות. לשם מחאה - יש לנו את בית הנבחרים. שם יש לדסקס את השאלות, ולהגיע לתשובות תוך רוב דמוקרטי.
אז אנא, חבר נכבד, חזור לפנטהאוז שלך, לחבריך עתירי הממון שימשיכו לתמוך בך, ועזוב אותנו בשקט. כי כאן שלטת הדמוקרטיה, ולא יעזרו לך ולדומיך כל הפרחות הסיסמאות, ההשמצות, ניבולי הפה והחלומות באספמיה. שחקן צריך לדעת מתי הרגע שבו יפרוש ויירד מעל הבמה (במקרה זה - הפוליטיקה). ותנו לעם ישראל לנהל את חייו כרצונו, בלי הדיקטטורה והאנרכיה שמישהו חותר אליהן למען הכס.