ביטול ההסכם לאספקת גז לישראל ממצרים אינו יכול להיחשב פעולה מסחרית-משפטית שגרתית הנובעת מסכסוך בין שני הצדדים לו. ההסכם שנחתם ב-2005 בין חברות ישראליות ומצריות גובה מיד על-ידי הסכם בין מצרים לבין ישראל שבו התחייבה ממשלת מצרים להבטיח את הזרמת הגז בהתאם להסכם המסחרי ולהסכמים נוספים שייחתמו בעתיד. בנוסף, יש לסוגייה היבט אסטרטגי מתוקף תוכנה, ויש גם לראות את ביטול ההסכם בפרספקטיבה של הידרדרות היחסים בין שתי המדינות בעקבות נפילתו של נשיא מצרים
חוסני מובארק.
עסקה להספקת מוצר אנרגיה, כמו גז, בין מדינות, אפילו היא מתבצעת דרך חברות פרטיות, הינה בעלת חשיבות עליונה לשני הצדדים. מדובר בדרך כלל בהסכם ארוך טווח - במקרה זה 15 שנה - עם אפשרות להארכה, ואשר דורש השקעות כבדות לבניית התשתיות ותחזוקתן. הגז משמש לקונה להפקת חשמל, לקידום התעשיה וגם לשיפור איכות הסביבה, ובשל כך יש לו השפעה על מכלול הכלכלה הלאומית. המוכר מצידו זוכה להכנסות נאות התופסות מקום נכבד בתקציב המדינה. במקרה של מצרים, ההשקעות בתשתית היו יחסית מינוריות, מאחר שהקירבה הגיאוגרפית הצריכה צינור באורך של 160 ק"מ בלבד, בעוד שלדוגמה, צינור הגז המתוכנן מטורקמניסטן לאירופה יעבור בקרקעית הים הכספי ודרך מספר מדינות לאורך 3,500 ק"מ, מה שיחייב השקעות ענק להנחתו והוצאות גדולות לתחזוקתו.
יצויין כי ישראל הביעה את רצונה לרכוש גז ממצרים כבר במחצית השנייה של שנות ה-90' של המאה הקודמת, זאת מאחר שהקירבה הגיאוגרפית מצמצמת את ההשקעות בתשתיות, ורכישת גז דרך צינור זולה מאשר גז טבעי נוזלי LNG הדורש הקמת מתקנים יקרים בנמלי המוצא והיעד. באותה עת קטר הציעה לספק גז לישראל, אך בירושלים העדיפו את מצרים, כי האמינו שחתימת עסקה כה חשובה עמה תחזק את יחסי שתי המדינות. גם מובארק חשב כך. עם זאת, על-רקע החששות שהיו כי מצרים עלולה לנתק את הספקת הגז בשל בעיות פוליטיות, התנתה ישראל את הסכמתה לעסקה בחתימת הסכם בין-ממשלתי הכולל התחייבות מצרית רשמית. בהסכם שנחתם בין שתי הממשלות ב-30 ביוני 2005 הייתה אף התייחסות להסכם השלום. במבוא להסכם נאמר כי "בהתייחס להסכם השלום בין שתי המדינות, שנחתם ב-26.3.79, ובמיוחד נספח 3 העוסק ביחסי הכלכלה, שני הצדדים מאשרים את רצונם לפתח שיתוף פעולה כלכלי בילטרלי בכל התחומים ובכללו במגזר הגז...". בסעיף 2 של ההסכם נקבע כי "ממשלת מצרים תהיה ערבה להספקה רצופה וללא הפסקה של הגז בהתאם לחוזים שנחתמו וייחתמו בין EMG לחברת החשמל לתקופה ראשונה של 15 שנים כמו גם לתקופות נוספות.... וכי אותה ערבות תהיה תקפה לגבי גופים אחרים שייבאו גז ממצרים".
על-רקע התחייבות ממשלתית ברורה זו, ביטול חד-צדדי של ההסכם על-ידי מצרים הוא מטבעו בעל ממדים החורגים מתחום הסחר או סכסוך בין ספק לקונה. זוהי הפרה של הסכם בינלאומי וגם התעלמות מהסכם השלום הכולל איזכור מפורש וחד-משמעי של מכירת דלק לישראל, שעליו נסמך ההסכם הבין-ממשלתי.
בחברת EMG המספקת את הגז לישראל שותפה גם חברת הגז הלאומית המצרית. חברה זו וגם רשות הנפט המצרית היו חוליות הקישור בין EMG לממשלת מצרים, ואין לעלות על הדעת כי הן פעלו ללא התייעצות עם משרד האנרגיה ועם המועצה הצבאית העליונה השלטת במצרים מאז הפלתו של מובארק. על-רקע העויינות לישראל בדעת הקהל המצרית והערבית, היחסים בין מצרים לבין ישראל היו תמיד בפיקוחו הישיר של מובארק, וניתן היה לצפות כי המועצה הצבאית העליונה, הממלאת את מקום הנשיא, תעשה הכל כדי לשמור על הסכם השלום ועל ביטויו החשוב - הספקת הגז לישראל, שהיא העסקה המרכזית ביחסי שתי המדינות. למצרים אינטרס לשמור על השלום עם ישראל שהעניק לה 33 שנים של יציבות ואפשרות לטפל בבעיותיה הכלכליות - גם אם למרבה הצער היא לא ניצלה זאת כיאות.
"שיחוד" דעת הקהל ההתקפות החוזרות והנשנות על צינור הגז בסיני - 14 במספר - כבר גרמו לירידה משמעותית בהזרמת הגז: ב-2011 רק 10 עד 20 אחוזים מן ההתחייבות המצרית וב-2012 אף פחות מכך. כתוצאה מכך נפגעה כלכלת ישראל. משרד האוצר מעריך את ההפסד של התל"ג בכ-1.5 אחוז כתוצאה משימוש בדלקים חלופיים מזהמים שהם יותר יקרים - מה שגרר גם העלאת המחירים לצרכנים. ביטול ההסכם על-ידי מצרים היווה אישור כי היא אינה מתכוונת להתמודד עם המחבלים התוקפים ללא הרף בסיני ולחדש את הזרמת הגז, אלא להפך, כי היא מסתלקת סופית מן ההסכם, מתכחשת להתחייבויותיה ומתייחסת בבוז לקשיים החמורים שהיא גורמת לכלכלתה של ישראל.
למועצה הצבאית העליונה צריך להיות ברור כי זוהי פגיעה ביחסים האסטרטגים בין שתי המדינות. אומנם ייתכן כי הייתה תקשורת לקויה בין חברת הגז לבין מועצה הצבאית, שנסחפה למהלך באופן מודע למחצה. אכן, עוד ב-22 באפריל, היום שבו נודע על הביטול, פרסם משרד האנרגיה המצרי הודעה כי ההסכם לא בוטל, אך להודעה זו לא היה שום אפקט מעשי, כנראה מאחר שהביטול נתקבל באהדה, אם לא בהתלהבות, בציבור המצרי, והיה קשה לממשל לסגת מכך. הביטול נוגד את האינטרס המצרי, שכן מצבה הכלכלי של מצרים ממילא חמור לאחר שהתיירות - מקור מרכזי למטבע חוץ - נפגעה, הון רב ברח, ההשקעות הזרות פסקו, יתרות מטבע החוץ ירדו מתחת לקו האדום וגדלה האבטלה לממדים שלא היה כמותם. לכן למצרים היה אינטרס בסיסי להגן על צינור הגז ולהמשיך לספק גז לישראל. אנו בישראל מתקשים להבין את החשיבה המצרית, אבל נזכיר את התנהגותה המוזרה של המועצה הצבאית בזמן ההתקפה על בניין שגרירות ישראל, את התעלמותה מן המתרחש בשטח ומהפצרותיו של ראש הממשלה
בנימין נתניהו. היה צורך בהתערבותו של הנשיא האמריקני
ברק אובמה על-מנת שהצבא המצרי ייכנס לפעולה ויציל את מאבטחינו שהיו נצורים בשגרירות.
ניתן אכן להסביר את התנהלותה של המועצה הצבאית בקשייה להתמודד עם המתרחש בסיני ועם ההתקפות הבלתי פוסקות של הבדואים על צינור הנפט. אך כיצד יש להסביר כי הצבא המצרי חסר אונים להגן על צינור כה קצר - כמה עשרות ק"מ בלבד בצד המצרי? יצויין כי לאחרונה החליטה מצרים, במאמץ להרגיע את הבדואים, לעצב תוכנית אב כלכלית לפיתוח סיני בהשקעה של כחצי מיליארד לי"מ, אך יחלוף עוד זמן רב עד שהתוכנית תצא אל הפועל. הסבר נוסף הוא אולי "שיחוד" דעת-הקהל המוסתת על-ידי "האחים המוסלמים", המציגים את עסקת הגז עם ישראל כחלק מן מהשחיתות ששררה בזמן מובארק. המועצה הצבאית מנהלת כיום מאבק קשה עם "האחים המוסלמים" על ניסוח החוקה, על זהות הנשיא הבא ועל מעמד הצבא אחרי שיעביר את השלטון למוסדות האזרחים החדשים. ייתכן שביטול הסכם הגז עם ישראל יזכה אותה בכמה נקודות במאבק זה.
לביטול ההסכם יש צדדים שלילים נוספים. מצרים מאבדת את האמון בעיני משקיעים זרים, שלהם היא זקוקה נואשות בתקופה זו. היא גם עלולה למצוא את עצמה משלמת לצד הישראלי מיליארדי דולרים פיצויים על הפרת ההסכם. בעניין זה אפילו מקורות משפטים מצריים הסכימו עם הודעות של הצד הישראלי כי אכן סביר כי מצרים לא תהיה הצד הזוכה בהליך בוררות. תביעות נגד מצרים על אי-הספקת גז כבר הוגשו למוסדות בינלאומים בג'נבה ותהיינה כנראה עכשיו תביעות נוספות, אלא אם כן מצרים תמצא דרך לחזור בה מהחלטתה ותתמודד עם דעת הקהל ועם הטרור המחמיר בסיני.
ההודעות של רשות הנפט המצרית כי הצד הישראלי לא עמד בלוח התשלומים נראות בלתי סבירות כיוון שכאמור לעיל, רק כמות קטנה של גז סופקה בשנה וחצי האחרונות. אם אכן צודקים המצרים, מדוע לא פנו לממשלת ישראל, בהתאם להסכם שנחתם בין שתי הממשלות, וביקשו את התערבותה? יש המשערים כי ביטול ההסכם נעשה כתגובה להגשת התביעה הראשונה של הצד הישראלי על אי-הספקת גז בזמן האחרון ובמטרה להעביר את האחריות למצב על שיכמה של ישראל. אם זהו אכן הרקע לביטול, הרי נראה כי שוב מדובר במהלך בלתי אחראי שיסבך עוד יותר את הצד המצרי.
כך או כך, מדובר בצעד נוסף המדרדר את יחסי ישראל-מצרים והנראה כפירוק נדבך חשוב ביסודות התומכים של יחסי שתי המדינות. האם יש כאן סימן לבאות? ממשלת ישראל השתדלה להמעיט בחשיבות ביטולו של ההסכם מתוך רצון שלא להחריף את העימות בתקופה כה בעייתית לקשרים עם קהיר ובתקווה כי בכל זאת יימצא פתרון. עם זאת, האם תוכל ממשלת ישראל לעבור בשתיקה על הפרה בוטה של התחייבויותיה של מצרים כלפיה? יהיה בכך עידוד להמשיך לזלזל בהסכמים עם ישראל, ו"האחים המוסלמים", האמורים להוות את בסיס השלטון במצרים, יראו בכך חולשה שללא ספק הם ירצו לנצל בעתיד.
