כל התחזיות והתקוות של התקשורת והאופוזיציה לנפילת הממשלה, מסיבות מדיניות (אובמה ורש"פ), מפלגתיות (ש"ס, ליברמן, ברק), או חברתיות (העם דורש צדק חברתי), התבדו ולא קרו. ההסכם לכניסת קדימה לממשלה הדהים את כולם. ושינה את כל התחזיות.
השמאל המדיני והשמאל הקיצוני קוו שגל המחאה החברתית יוביל למהפך שלטוני ומדיני, בסיוע לחץ חיצוני שהם טיפחו ויזמו. שתי הדמויות המרכזיות האחרונות שניפלטו מחבורת פוליטיקאים זו היו
ציפי לבני (עקפה את מפלגת העבודה משמאל) ו
אהוד אולמרט (עקף את מר"צ משמאל).
התקשורת שהייתה המנוע והדינמו של המחאה החברתית בקיץ הקודם, גרמה לעצמה אובדן הכנסות גדולות מפירסומות של החברות שניפגעו מההפגנות של "העם דורש צדק חברתי" כפי שהן מודות בכך. התוצאה היא שבאם המחאה תתחדש בקיץ, התקשורת תהיה כנראה אך ורק מדווחת ולא מטפחת.
השמאל המדיני והקיצוני מתארגנים להפקת "תחריר ישראלי" כדי להשאר בתמונה ולא לאבד שארית ההשפעה, לאור כשלון התחזיות לנפילת הממשלה, המשך הסטטוס קוו המדיני, העדר לחץ אמריקני, המשך המשבר בעולם הערבי וההרג בסוריה, שמעסיק אותם ולא את הבעיה הפלשתינית, החליטו בשמאל לנסות לעורר ולהתסיס מחדש את המחאה החברתית, ולחלום על "תחריר ישראלי", לצרכים פוליטיים ומדיניים.
קריאת אזהרה למחאה החברתית מפאפנדראו ומסאפטרו! אם המחאה החברתית תתחדש הפעם תחת השראה והכוונה של פוליטיקאים מהשמאל, בנוסח הסיסמאות הקיצוניות "ביטחון OUT רווחה IN", ללא שליטה וללא אחריות, כולנו עלולים להגיע למשבר חברתי וכלכלי חמור ביותר, כמו שקרה ביוון ובספרד. שתי מדינות שהיו תחת הנהגה סוציאליסטית בראשותם של פאפנדראו וסאפטרו. הם ניהלו מדיניות סוציאלית אידיאלית שגרמה לתוצאה קטסטרופלית, של פיטורים המוניים, אבטלה המונית, וקיצוץ של רבע מסכומי הגימלאות והמשכורות. הסכנה אורבת ממחאה מופקרת.
היעדים והסיסמאות של השמאל המדיני באמצעות מאבק חברתי "הצוות האסטרטגי" של השמאל מתכוון לנסות לעורר מחדש את המחאה החברתית, באמצעות מאבק משולב, חברתי, מדיני ומפלגתי, כדי לגרום למהפך שלטוני. היעד המוצהר הוא כביכול חברתי, ואולם המטרה האמיתית היא השגת יעד מדיני של נסיגה לקווי 67' ופינוי התנחלויות.
שלוש הסיסמאות של חלום "התחריר הישראלי" השמאלני: - "המדינה קורסת צריך להחליף את הכנסת".
- "הביטחון במדינה OUT; הרווחה במדינה IN; תחי פלשתין".
- "עולם ישן נחריבה" (קפיטליזם). "עולם חדש נקימה" (סוציאליזם).
שינוי טקטי להשגת היעד האסטרטגי של השמאל הסיסמאות הן חברתיות, אבל הכוונה היא השגת מטרות מדיניות. על כן "התחריר החברתי" כהסוואה יהפוך ל"תחריר מדיני", בסיוע מלא של "הקרן החדשה", "
שלום עכשיו", "יוזמת ג'נבה", מר"צ, וכל שאר עשרות "ארגוני השלום" וזכויות האדם, תומכי הפלשתינים.
השמאל המדיני שבחלקו קיצוני, נכשל עד כה להוביל להסכם עם הפלשתינים. השמאל הגיע למסקנה שאין לו שום סיכויי לשוב להנהגת המדינה על כנפי השלום הבלתי אפשרי, מול הטרור והסרבנות הפלשתינית הבלתי מתפשרת בדרישה ל"זכות השיבה", שישראל המאוחדת לעולם לא תסכים. מכאן נובע השינוי הטקטיי שמשמעותו מעבר מ"פוליטיקה של שלום" ל"פוליטיקה של מחאה חברתית". שינוי טקטי של הטעיה והסוואה להשגת היעד המדיני, באמצעות חילופי השלטון מימין לשמאל.
לאחר שמאבק השמאל להשגת השלום נכשל (בינתיים), ולאחר שגם המאבק לסיום הכיבוש נכשל (בינתיים), וגם המאבק המפלגתי, להפלת ממשלת הימין נכשל (בינתיים), יפתח כנראה מחדש המאבק לצדק חברתי, באמצעות "תחריר ישראלי", כאמצעי מזרז הצלחה אפשרית של ניצחון שמאלני.
המאבק החברתי הוא הפלטפורמה של השמאל הפוליטי, להשגת המטרות המדיניות והמפלגתיות בקלפיות או מחוצה להלן ברחובות.
הצוות האסטרטגי של השמאל ניסח קווי פעולה ותעמולה להשגת המטרה:
- לטעת בתקשורת האוהדת, הלכי רוח שכביכול "הכל קורס" במדינה.
- ליזום מסע תעמולה תקשורתי של יצירת כביכול יאוש ציבורי בנוסח: הרפואה קורסת; הרווחה קורסת; החינוך קורס; שלטון החוק קורס.
- להציג פרופסורים "מומחים" שיסבירו לציבור שעל-מנת להציל את ה"מדינה הקורסת", צריך להחליף את הכנסת !
- לגייס אזרחים תמימים וישרים שיהיו מוכנים לדבר בתקשורת בעד "שינויי השיטה" הקיימת, לטובת "המשטר החדש" של "השמאל החדש", שיעניק להם את כל הפתרונות למצוקות הכלכליות והחברתיות שלהם.
- להציף את התקשורת בכתבות, שידורים ופרשנים מגויסים, שיתארו את "מציאות חיינו" כאסון, חדלון, כשלון וריקבון בגלל השלטון. כל זאת על בסיס העיקרון התעמולתי הקומוניסטי, בסיסמה הידועה, "מה שיותר רע יותר טוב" לגיוס ההמונים למהפכה... להחלפת השלטון.
עקרונות נוספים של תועמלני האשליות של השמאל הקיצוני: - לייצר כל הזמן מחאה של ארגונים וקבוצות נגד הממשלה.
- לנפח כל הזמן תביעות ודרישות חברתיות מהממשלה.
- לתבוע כל הזמן "צדק חברתי"; "שויון אזרחי"; "שינוי אמיתי".
- לדרוש כל הזמן פתרון מדיני ; שלום עכשיו ; מדינת פלשתין.
- לאיים כל הזמן בסיסמאות הישנות: מתנתקים מהקפיטליזם, מהשטחים, מהכיבוש הציוני ומהימין הלאומני.