בנימין זאב הרצל, אבי הציונות וחוזה המדינה היהודית, היה מצטרף היום לקריאות לצדק חברתי במידה והיה רואה לאן החברה הישראלית מתדרדרת. מהכתבים של הרצל מסתבר שהרצל בראש ובראשונה חשש מההשחתה הערכית של החברה היהודית בגולה, ולכן בספרו אלטנוילנד הוא מציג חזון שלם לבניית חברה יהודית צודקת וערכית, המבוססת על ערך "ההדדיות".
הורגלנו לחשוב שהרצל רצה להקים את המדינה רק בגלל הפחד מרדיפות ואנטישמיות, אבל מכתביו מסתבר שהוא פחד לא פחות מההתדרדרות המוסרית הכלכלית של החברה היהודית, ולכן הציג חזון ברור לבנייה של "חברת מופת" בארץ ישראל. חזונו של הרצל רלוונטי מאוד גם היום, כאשר ניתן לראות שהרצל אימץ עקרונות כלכליים ברורים שמשלבים גם תחרות וחופש כלכלי, וגם הגנה על האזרחים מפני העריצות הקפיטליסטית שאנחנו רואים היום. הרצל הציג חזון כלכלי ברור, שאותו צריך ליישם אם ברצוננו לקדם ולהשיג את הצדק החברתי שעליו אנחנו נלחמים היום.
מאבק בריכוזיות ובבעלי ההון בספרו אלטנוילנד הרצל מציג משנה כלכלית חברתית ברורה, כאשר הוא כותב חזון של חברה מתונה, שבה נשמר האיזון בין שוק חופשי ואינדיבידואליות לבין הצרכים החברתיים. הרצל מכנה את הסדר הכלכלי הזה "חברה שיתופית", כשהבסיס לחברה הזאת הוא עידוד והקמת חברות שיתופיות של האזרחים שיפעלו במקביל לחברות הפרטיות (קואופרטיביים). החברות האלה פועלות בתחומי המזון, בבנקאות, בתחומי הלבוש ואפילו בתחום העיתונות, כאשר הם חברות גדולות שנשלטות על-ידי הציבור ויכולות להתחרות בבעלי ההון. הציבור הוא זה שמנהל את החברה, כאשר מצד אחד חברות אלה יהיו רווחיות, אבל מצד שני הם יבטיחו שמירה על זכויותיהם של העובדים והצרכנים. "...הרי זוהי צורת הביניים שבין האינדיבידואליות והקולקטיביות.
הפרט אינו נעשה משולל מן התשוקה והשמחה אשר לרכוש הפרטי, ועם זה הוא עשוי להגן על עצמו מפני השלטון הקפיטליסטי על-ידי התאגדותו עם חבריו למקצוע. אנחנו הרחקנו אותה המארה, שרבצה על העניים על שום שהשתכרו בתוצרתם פחות מן העשירים ובעד צרכיהם היו הם אנוסים לשלם יותר מהם...". האיזון הזה שעליו חלם הרצל בין החופש של האינדיבידואל לבין האינטרס הציבורי לא קיים בחברה שלנו, ולכן אנחנו חיים בחברה שבה בעלי הון מוחצים את הציבור והופכים אותו לעבדים.
שמירה על מדינת רווחה הרצל תמך במדינת רווחה רחבה שמעניקה שירותי רווחה, חינוך ובריאות שוויוניים לכל האזרחים, מאחר שהוא סבר שמדינה כזאת היא יותר ערכית וגם משגשגת יותר. חינוך חינם מגיל אפס ועד אחרי האוניברסיטה, טיפול רפואי שוויוני לכולם, ושירותי רווחה חזקים, היו חלק חשוב בחזון הכלכלי חברתי של מדינת היהודים שעליה חלם הרצל. הרצל ראה במדינה את הגורם האחראי לשירותים האלה, והוא חשב שההשקעה בשירותים אלה תהיה השקעה משתלמת, שבסופו של דבר תפיק רווחים יותר מאשר הוצאות. חברה כזאת שבה הפרט זוכה לתנאים חיוניים להתפתחותו תשגשג יותר, כי יהיו בה יותר אנשים משכילים שידחפו אותה קדימה והרבה פחות אנשים נזקקים שאותם היא תצטרך לממן. הרצל לא היה נותן את ידו להפרטה שנעשית בתחומים אלה בשנים האחרונות ולעובדה שהיום אזרחי ישראל נאלצים לשלם אפילו על חלק מהשירותים הבסיסיים האלה.
מאבק בעוני בחזון מדינת הרווחה של הרצל קיים איזון מדהים הזכויות האלמנטריות של כל אזרח לבין החובות שלו, ולכן המדינה יכולה לאפשר לעצמה לעזור יותר לנזקקים וגם לצמוח. האמירה של הרצל "אנו עוזרים לחולים על-ידי טיפול ולבריאים על-ידי עבודה", משקפת את תפיסת הרווחה המאוזנת שלו שהייתה מבוססת על הצורך להבחין בין נזקקים לבין לא נזקקים ולעזור רק לנזקקים. מצד שני הרצל לא התפשר על הצורך לדאוג לכך שלא יהיה מצב שבו אנשים נזקקים נזרקים לרחוב, ולכן הוא טען שיש להקים מערך רווחה כולל שבו יהיה אפשר לטפל בכל אדם שנזקק לעזרה.
הרצל לא היה מוכן לקבל את המציאות שלנו היום שבה ישנם מעל שליש מהאוכלוסיה שחיים מתחת לקו העוני ואינם יכולים לחיות בכבוד, ומצד שני ישנם אוכלוסיות שלמות של אזרחים שלא עובדים ולא מוכנים לשאת בנטל החברתי. אם אנחנו רוצים לבנות כאן חברה טובה יותר אנחנו חייבים להכריז מלחמת חורמה על העוני שהורס כל חלקה טובה, ובד בבד לנסות לגרום לכך שכל אדם יתרום כפי יכולתו לחברה.
שמירה והגנה על עובדים העובדים במדינה "האוטופית" של הרצל כולם מוגנים, כי הם מאוגדים במקום עבודתם והם יכולים להגן על עצמם. הרצל שאף לכך שייווצר מצב שבו לעובדים יהיו אגודות מקצועיות משלהם, שהם גם אגודות צרכניות וגם אגודות שדואגות לרווחת העובדים במקום עבודתם. אגודות עובדים כאלה לטענת הרצל לא רק יעזרו לעובדים להגן על זכויותיהם אלא גם יתרמו לבעל העסק, כי הם יחזקו את היחסים בין העובדים לבעל העסק ויגדילו את המוטיבציה והמסירות שלהם למקום עבודתם.
העובדים במדינת ישראל "הדמיונית" של הרצל זוכים גם לרשת ביטחון סוציאלית, כאשר כולם מובטחים: "עליכם לזכור שהפועלים שלנו, כחברים בחברתנו החדשה, מבוטחים בין כך וכך כנגד מקרי אסון, מחלות, זקנה ומות". החוסן הכלכלי של העובדים הוא חלק מרכזי בחזון החברה הצודקת של הרצל, והמצב היום בחברה הישראלית נוגד לחלוטין את החזון הזה. הרצל מעולם לא היה מסכים לתופעת חברות הקבלן, הוא היה נאבק כנגד הפרת זכויות העובדים שהפכה כאן למכת מדינה, והיה מתעקש על כך שיהיו זכויות סוציאליות לכל אדם עובד.
המחאה החברתית היא בראש ובראשונה מחאה ציונית למען החזון של הרצל, שהעניק לנו מדריך מושלם לאופן שבו צריכה להיראות החברה הישראלית. לכן כל מי שמאמין בערכים של המדינה היהודית ומחשיב את עצמו כציוני חייב היום לקחת חלק במחאה, ולאלץ את הממשלה לפעול למען הגשמת החזון של הרצל שנכתב לפני יותר ממאה שנים.
