מעצרו של ראש עיריית קריית מלאכי החשוד בשורת עבירות, מאונס עד שוחד, הסב את תשומת הלב לתופעה מדאיגה: מספרם הרב של ראשי הערים החשודים במעורבות בפלילים. נכון, לא רבים הם ראשי רשויות מוניציפליות שנחשדו במעורבות בעבירות מין, אבל רבים מאוד נחשדו ונחקרו, או אף הורשעו, בעבירות על טוהר המידות.
לפני שנה, כאשר נעצר ראש עיריית פתח תקוה בחשד לעבירות שוחד, הצהיר המפקח הכללי של המשטרה, שהמשטרה מנהלת חקירות באותה עת נגד 35 ראשי רשויות. לכמה מהרשויות, אמר המפכ"ל, אף חדרו ארגוני פשע. ההצהרה הזאת באה עוד לפני המעצרים באשדוד ובקרית מלאכי. התמונה היום, מתברר, אפילו קודרת יותר מזו שהצטיירה לפני שנה.
הנה רשימה קצרה של רשויות מוניציפליות מהדרום בלבד שבהן נחשדו ראשי הרשויות, או בכירים, בפלילים באחרונה. אשדוד, אשקלון, שדרות, מרחבים, שדות נגב, אופקים. צריך להוסיף מיד: גם לראשי רשויות ולבכירים ברשויות עומדת חזקת החפות עד שתוכח אשמתם, אבל הרשימה הזאת ארוכה מדי והתמונה המתקבלת קשה ומדכדכת.
מדוע הם עוברים על החוק? מה גורם למעורבות הגדולה יחסית של ראשי רשויות בחקירות פליליות? האם רשויות החוק ממהרות לפתוח בחקירות נגד נבחר ציבור, או שיש משהו באופיו של התפקיד המוניציפלי שגורם לנבחרים להתפתות ולעבור על החוק?
חז"ל כבר עמדו על הסכנה האורבת לאיש הציבור וטבעו את הכלל: "אין מעמידין פרנס על הציבור, אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו". על דרך ההלצה - ואולי דווקא לא בהלצה - ניתן לעדכן את הכלל למציאות חיינו: "ואם אין לו קופה של שרצים לפני המינוי, גדולים הסיכויים שיצבור לו קופה של שרצים במהלך כהונתו".
נדמה שלא נגרום עוול לראשי הרשויות המוניציפליות אם נשער כי ריבוי הנחקרים בפלילים מתוכם איננו מעיד על אופיים של בעלי התפקיד, אלא על אופיו של התפקיד. "לא העכבר גנב - החור גנב" אמרו חז"ל. ראשי הרשויות מקבלים לידיהם סמכויות ועוצמה והשפעה על הציבור, עד שהם עלולים למעוד ביתר קלות ולנצל את העוצמה שהופקדה בידיהם למטרות פסולות.
הסיבה שהמליצו חז"ל לדרוש מהמועמד למשרה ציבורית "קופה של שרצים", כלומר, רקורד פלילי, היא "שלא תזוח עליו דעתו". שלא יתפתה לכוח הרב שהופקד בידיו. הדברים האלה נכונים לכל משרה ציבורית ונכונים שבעתיים למשרות מוניציפליות. ההשפעה של ראשי הרשויות - ראשי ערים, ראשי מועצות אזוריות או מזכירי מושבים - על חיי התושבים ברשויות היא עצומה. בידיהם לעצב את אופיו של היישוב, את חיי התרבות בו, את שיעור התעסוקה ואת היקף המסחר. בידיהם לנתב תקציבים לחינוך ולרווחה ובכך להשפיע על איכות חייהם של התושבים ועל רווחתם. יותר מכך: בידיהם של ראשי רשויות גם מופקד מידע רב-ערך הנוגע לתוכניות עתידיות, לתוכניות פיתוח ובינוי ועוד. הסמכויות גדולות, האחריות עצומה והפיתוי, גם הוא, רב.
כיצד מבטיחים ראשי רשויות נקיי-כפיים? במדרג הפוליטי יש בוודאי תפקידים ציבוריים הנחשבים בכירים יותר מראשות רשויות מוניציפליות. חברי כנסת, למשל, נחשבים לבכירים יותר. אבל חברי כנסת אינם מרכזים בידם כוח רב כמו זה הניתן לראשי רשויות והם אינם חשופים ללחצים ולפיתויים כפי שחשופים להם האחרונים.
בצד הנתונים על מספרם הרב של ראשי רשויות הנחקרים במשטרה, התפרסמו נתונים אחרים על מספרם הגדל והולך של ראשי רשויות מאוימים, הנזקקים לאבטחה. האיומים על ראשי הערים הם צדו השני של אותו מטבע שבו אנחנו עוסקים. הסמכויות הגדולות והעוצמה הפוליטית שמרכזים ראשי ערים, יש בחובן פיתויים עצומים, אבל גם סיכונים גדולים. הכוח הזה והיכולת לקבוע גורלם של פרויקטים עתירי ממון - כמו גם הצורך להתמודד עם עבריינים המבקשים להשתלט על רכוש הציבור - חושפים את ראשי הרשויות לאיומים וללחצים.
כדי להבטיח כי ראשי הערים לא ייכנעו לאיומים, אבל גם לא יתפתו לפיתויים, יש להגביר את דרישות ממלאי התפקידים. לבחור אנשי ציבור בעלי רקורד נקי, לדרוש מהם חשיפה מלאה של פעולותיהם למען הציבור, לדרוש מהם חשיפה של רכושם והכנסותיהם, לקבוע כללי אתיקה מחמירים ועוד. לא נוכל להתנחם בכך שמרבית החקירות של ראשי רשויות מוניציפליות מסתיימות בלי העמדה לדין. לעניין זה כדאי להיזכר באמירתו של אותו איש ציבור: "אני מעולם לא זוכיתי - כי מעולם לא הועמדתי לדין".