ההצטרפות של קדימה לממשלת נתניהו יצרה באופן פרדוקסלי את "נקודת הזינוק" לבחירות הבאות, כאשר עתה ברור לכולם שהמועמדים היחידים לרשות ה
ממשלה הם
בנימין נתניהו ו
שלי יחימוביץ'. הקואליציה הרחבה שהוקמה בשבוע שעבר על-ידי נתניהו היא קואליציה גדולה, אבל היא בנויה על מנהיגות חלשה ולכן היא תתפרק מהר יותר מכפי שנראה כרגע. העובדה שהממשלה היא גדולה מאוד אינה משנה את העובדה שנתניהו הוא מנהיג חלש, שנגרר אחרי הבוחרים שלו ואחרי השותפים שלו בקואליציה במקום להוביל אותם.
בספרות של מדעי המדינה ישנה חלוקה לשני סוגי מנהיגות, מנהיגות מתגמלת ומנהיגות מעצבת, וההיסטוריה מוכיחה שרק מנהיגות מעצבת, כמו של יחימוביץ', המבוססת על אידיאולוגיה הצליחה להוביל לשינויים, בעוד המנהיגות המתגמלת של נתניהו שמבוססת על מתן כיבודים תמיד נכנעה ללחצים פנימיים וחיצוניים, ולא הצליחה באמת להוביל.
המנהיגות המתגמלת של נתניהו מנהיגות תמיד כוללת בתוכה ממד מסוים של תגמול, אבל המנהיגות של נתניהו מבוססת ברובה על תגמול ולא על אידיאולוגיה שתשרת את הציבור. כבר כאשר נתניהו התחיל את תפקידו הוא בחר במנהיגות מתגמלת עד הסוף, כאשר הקים ממשלה רחבה ובזבזנית, שבה היה שיא של 30 שרים ו-7 סגני שרים. ראש הממשלה דאג להעניק לחברי הקואליציה את רוב הדרישות שלהם והקים קואליציה סחטנית, שבה המנהיגות שלו התבססה על כך שהוא מחלק לשותפיו טובין. החרדים קיבלו כמעט את כל מה שהם רצו כולל תקציבים, תיקים בממשלה, וגם השותפות האחרות בקואליציה של נתניהו, כולל קדימה שהצטרפה לאחרונה, תומכים בנתניהו רק ממניעים אינטרסנטיים.
ראש הממשלה נתניהו אינו מוביל את המדינה בגלל שהוא מייצג חזון מסוים, אלא בגלל שהוא מעניק הטבות חומריות לשותפים שלו בממשלה. ברמה הציבורית נתניהו נוהג באותו האופן, כאשר במקום להוביל את האזרחים ולקדם שינויים מהותיים, הוא נגרר אחרי מדיניות פופוליסטית, ולא מצליח להוביל את ישראל למציאות טובה יותר. קצת לחץ מהציבור ונתניהו נכנע ו"משחד" את העם, כי הוא מבין שהמנהיגות שלו היא מנהיגות חלשה שאינה מבוססת על חזון או דרך אידיאולוגית.
המנהיגות המעצבת של יחימוביץ' המנהיגות של יחימוביץ' לעומת זאת היא מנהיגות מעצבת שהיא הרבה יותר חזקה ויציבה, למרות שכרגע נראה שהיא מנהיגה אופוזיציה קטנה. המטה של יחימוביץ' והאנשים שקרובים אליה הם אנשים אידיאולוגיים ערכיים, שנמצאים שם, כי הם באמת מאמינים בחזון שהיא מובילה. הערכים הסוציאל-הדמוקרטיים של יחימוביץ' והרצון שלה לייצר חברה צודקת, גורמת לאנשים להאמין בה וללכת בעקבותיה, מבלי שהם נזקקים לכיבודים או תפקידים. ההבדל בין המנהיגות האידיאולוגית של יחימוביץ' למנהיגות של נתניהו, הוא שהיא מעלה את המוטיבציה של האנשים שהיא מובילה באמצעות הצגת חזון ודרך, ולא באמצעות סחר חליפין כפי שקורה עכשיו בממשלה.
יחימוביץ' מתחילת דרכה הציגה חזון ואידיאולוגיה ברורה, והיא אינה מזגזגת ולא מתפשרת על האידיאולוגיה הזאת, כאשר היא זאת שמובילה את הלך הרוח הציבורי ולא נגררת אחריו. הדוגמה המוחשית ביותר למנהיגות המעצבת הזאת של יחימוביץ' היא העובדה שהיא התמקדה בעשיה החברתית והובילה אותה הרבה לפני שהציבור יצא לרחובות, כאשר זה מה שמייחד אותה ממנהיגים אחרים שניסו לרכב על גל המחאה. יחימוביץ' במשך תקופה ארוכה ויתרה על כיבודים והטיפה למאבק חברתי, והמחאה החברתית היא תוצר של המנהיגות הזאת שלה.
בישראל היו מנהיגים מתגמלים יותר ומתגמלים פחות, אבל נתניהו הוא אחד המנהיגים המתגמלים ביותר שהיו למדינה. יחימוביץ' לעומת זאת מסמלת דור של מנהיגות אידיאולוגית מעצבת, שנעלם כבר לפני שנים רבות. מנחם בגין
דוד בן-גוריון ומנהיגים אחרים שנכנסו לדפי ההיסטוריה בגלל מעשיהם הגדולים, שאבו את העוצמה שלהם כמו יחימוביץ' מהאהדה והאמונה של העם בדרכם, ולא מחלוקת תפקידים וכיבודים שעליהם נשענת ההנהגה הנוכחית של נתניהו.
