לבדו מול משפט ההיסטוריה

אחרי ימים מספר שבהם היגגו לנו ופירשנו לנו פרשנויות עד לזרא, לא נשאר לי חשק להוסיף עוד מילים למדורה. אבל מכיוון שאי-אפשר להתעלם מהדרמה הפוליטית כלא הייתה, בואו נסתפק בשני דברים: ראשית ברשותכם נשוויץ קצת. כולם מדברים על תדהמה והפתעה מוחלטת וסודיות של סיירת מטכ"ל, אבל העיתון שאתם קוראים היה כנראה היחיד במדינה שבכל זאת ידע. בעמוד השער של יום שישי שעבר, בידיעה של אריאל כהנא נכתב ש"נתניהו בוחן אפשרויות פוליטיות בלתי צפויות שיחזירו את השד לבקבוק וימנעו הליכה לבחירות מוקדמות. ההערכה היא כי מדובר בצירוף קדימה לממשלה". שנית, בשורה התחתונה אחרי כל המהומה, אנחנו עומדים במצב שבו נתניהו התחזק באופן דרמטי וכל שותפיו, כולל שרי וראשי הליכוד, נחלשו באופן דרמטי. בקואליציה אין שום מפלגה שיכולה לאיים עליו, ובמפלגה שלו אין שום שר או גוף שיכול לכפות עליו משהו. ביבי מלך ישראל. וזה לא טוב לישראל ולא טוב לו. הממשלה החדשה דומה קצת למבני הפירמידה של הטייקונים הגדולים, בדיוק אלה שבהם נתניהו עצמו יצא להילחם באמצעות ועדת הריכוזיות. לא בריא למשק שקודקוד אחד שולט באימפריה ענקית רבת-שותפים, ודווקא בגלל שהם רבים כל-כך לכל אחד מהם בנפרד יש מעט מאוד השפעה על הנעשה בשותפות. בדיוק כמו בעסקים כך בממשלה, לא טוב המצב שבו כל ההכרעות מרוכזות בידי אדם אחד שאין לו הכרח אמיתי להתחשב בדעת שותפיו. זה לא טוב גם לו עצמו, כי הניסיון מלמד שנתניהו במיטבו כאשר הוא זהיר ומדוד, מרבה להתייעץ ומתמרן בין לחצים מכיוונים שונים, ואילו כאשר הוא זחוח, בלתי תלוי ולא מקשיב, הוא מאבד את קסמו וכשרונו ועושה שגיאות. בינתיים יש לומר לשבחו, שבצעדיו הראשונים במשבצת הקיסר הוא ממשיך לנהוג בזהירות ולהקפיד על תיאום ושיתוף פעולה עם כל שותפיו, ועל יחס של כבוד ליריביו. איש לא ראה על פניו שמץ של בוז או זלזול בשאול מופז שמכר לו את עצמו במחירי רצפה ובנסיבות מביכות מאוד. אריק שרון במקרה כזה לא היה מצליח להתאפק מלהשפיל קצת, ללעוג קצת, ולהתכבד בקלון חברו. נתניהו הצליח, וצריך להתפלל שזה יימשך כך. נתניהו אחראי, לא גרוניס המבחן הראשון שלו לא יהיה חוק טל אלא שכונת האולפנה בבית אל. העוול שם כפול ומכופל: ראשית, הערבי הטוען לבעלות לא הוכיח את בעלותו; שנית, האדמה נרכשה בידי הישוב בית-אל מידי טוענים אחרים; ושלישית, בין כך ובין כך זו איננה באמת אדמה פרטית במובן של צדק ויושר, אלא אדמת הפקר שמאות בשנים לא עובדה ולא ניטעה, לא שימשה למגורים, ולא עברה בירושה מאבות לבנים. המלך חוסיין בשלהי ימי שלטונו, העניק אותה על הנייר בלבד כמתנת חינם לנאמניו שגרו וחיו הרחק ממנה, ושלא הייתה להם שום זיקה וקשר אליה, לא לפני שהוענקה להם ולא מאז ועד עכשיו. אלא שהמדינה בהתייצבה בפני בג"ץ לא העלתה אף אחת מן הטענות האלה, ורק שוב ושוב ביקשה דחייה. השופטים הנכבדים בחרו להסתתר מאחורי גבה של הממשלה ולא להתעמת עם שאלות היסוד של הצדק והיושר. אפילו לא עם שאלת החוק. האמת המפתיעה היא שבית המשפט מעולם לא פסק שהחוק מחייב להרוס (לדעת משפטנים בכירים מאוד החוק דווקא אינו מחייב להרוס. בית המשפט רק דרש מהממשלה לפעול על-פי הנחיותיה שלה. למעשה השופטים גלגלו את הכדור בחזרה לידיו של נתניהו. בית אל היא ערש התהוותו של העם היהודי מימי אברהם יצחק ויעקב, והיא אדמת העם היהודי גם אם זה לא כתוב בספרי הטאבו הירדני. מי שיהיה אחראי בפני ההיסטוריה למה שיתרחש שם בשבועות הקרובים, לא יהיה אשר גרוניס אלא בנימין נתניהו. ואחרי ארועי השבוע הזה, הוא ניצב בפניה לגמרי לבדו.