לפני שנים רבות למדתי, בבית הספר למינהל עסקים, כי חוזה הוא דבר קדוש (מבלי להתייחס למשמעות הדתית של מונח זה): חוזה יש לקיים בכל מחיר, הוא מחייב את כולם, ורק הכנסת מוסמכת, על-ידי חוק מיוחד, לשנות או לבטל חוזה, בנסיבות מיוחדות. פרשיות בית"ר ירושלים ובית הספר בפרדס חנה מלמדות, לצערנו, שחוזה אינו חוזה, מילה היא לא מילה, ומה שמבטיחים לא צריך (ואולי רצוי?) לקיים.
מה קרה במגרשי בית"ר ירושלים? הקבוצה - שראש הממשלה
אהוד אולמרט הוא אוהד שלה, וסייע לה בעבר - מכרה ב-1997 את המגרשים, 40.4 דונם, לחברת בנייה בשליטת מאיר פניג'ל, ב-6.5 מיליון דולר. המגרשים הם של מינהל מקרקעי ישראל, ולא של בית"ר, שהיא רק חוכרת. לכן נקבע בחוזה סעיף מפורש, לאמור: העסקה מותנית בכך שתאושר תוך שישה חודשים על-ידי המינהל; אם לא תאושר - תבוטל.
המינהל לא אישר את העסקה, לא תוך שישה חודשים ולא עד היום. לכאורה, על-פי החוזה, העסקה מבוטלת, המגרשים חוזרים לבית"ר, ובית"ר תחזיר את הכסף.
זה לא קרה. פניג'ל המשיך לנהוג במגרשים כאילו הוא בעל הבית, ואף השכיר אותם לבית"ר (!), וגבה דמי שכירות של 19.3 מיליון שקל. זאת ועוד: הוא תובע לדין את בית"ר, על דמי השכירות שלא שילמה לו בשנתיים האחרונות - על מגרש שהוא שלה ולא שלו!
הבטחנו להמשיך את קיומו של ביה"ס, אז מה דבר חמור עוד יותר אירע בבית הספר התיכון החקלאי בפרדס חנה, בבעלות גוף מכובד, התאחדות האיכרים. בשנת 2008 קיבל בית הספר הלוואה של 8.6 מיליון שקל מהמדינה, המעוניינת בהמשך קיומו של בית הספר הוותיק. הצדדים חתמו על חוזה, שבו התחייב בית הספר להמשיך בקיומו הסדיר ולא למכור נכס מנכסיו.
מה קרה בפועל? בית הספר השכיר את הקרקע - שאינה שלו! - או חלק ממנה, לאדם פרטי, המעבד אותה, ומשלם לבית הספר. המינהל גילה את הסיפור. הוא מאלץ את בית הספר להחזיר את הקרקע למינהל, כי זו הפרה בוטה של החוזה בין הצדדים. בית הספר עצמו, בבעלות התאחדות האיכרים, נשאר על תילו, אבל הוא יהפוך לבית ספר תיכון עירוני רגיל, והרזרבה הקרקעית שלו תימכר ליזמי נדל"ן. כל זאת, בניגוד לחוזה עם הממשלה! אומנם הבטיחו, אז מה.
צא וראה, כמה חוזים הפרה התאחדות האיכרים המכובדת: חוזה ההרשאה עם המינהל, החוזה בינה לבין המדינה. היא גם הפרה לכאורה את תוכנית המתאר, האוסרת בנייה למגורים, ולפני שלוש שנים מכרה ליזם פרטי חלק מהקרקע, ב-19 מיליון שקל.
אם אגודת ספורט ותיקה עם אוהד חשוב כמו ראש הממשלה לשעבר, בית ספר תיכון ובעל מוניטין, והתאחדות ותיקה מאוד של חקלאים ואיכרים, מפרים חוזים - מה נבוא בטענות ליזמים פרטיים בשוק ההון? הם מפרים השכם והערב חוזים שחתמו עם בעלי אג"ח, ובהם התחייבו לפרוע הלוואות במיליארדי שקלים.
יצחק תשובה הוא האחרון (לפי שעה), ואחד הבולטים ברשימה זו, ההולכת ומתארכת.
"חוזה לך ברח" כיום, הסטנדרט הוא לא לפרוע את האג"ח, הקרן או הריבית, או שניהם. מי שמשלם את האג"ח, על-פי החוזה, נחשב ליוצא דופן, קושרים כתרים לראשו, והוא מתהלל בכך שהוא, בניגוד לאחרים, פורע את חובותיו למלווים... כי אם לגופים שפירטנו לעיל מותר, אז כנראה כל אדם או חברה יכולים לנהוג כך.
כפי שאמר כבר לפני כשמונים שנה המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, בצטטו, תוך שינוי המשמעות, פסוק מספר עמוס: "אצלנו לא מקיימים חוזים, כמו שכתוב, 'חוזה לך ברח'".
