יש פועל מבריק בעברית מודרנית: לְסַיֵּל, בניין פיעל, י' חרוקה ודגושה. יש משהו חדש בתיבת הדואר האלקטרוני שלך? תְּסַיֵּל אותו וַחֲסַל! היום כבר לא צריך לחשוב. היום כבר לא צריך להקשיב. לְסַיֵּל, זה מה שהולך. הציניקן המפוכח פותח את תיבת הדואר האלקטרוני שלו ויורה פקודות בצרורות על המחשב: סַיֵּל! סַיֵּל! סַיֵּל!
אמש נחת בתיבת הדואר שלי מכתב שרשרת מסוים: כמובן שסיילתי אותו. אבל, המכתב הגיע שוב, הפעם ממכרה מסוימת. שוב סיילתי. כשהמכתב הגיע בפעם השלישית, ממישהי שאני באמת מעריך. הצצתי: מה היה לנו במכתב? כמה חבר'ה שהשתחרר להם בורג (?) מכינים עצומה שדורשת מביבי ומופז למנות את ח"כ
שמאלוב-ברקוביץ' לשרת הרווחה. נו, באמת...
הפיוז קפץ לציניקן המפוכח שבי, והתיישבתי לכתוב לאותה מישהי תשובה נזעמת. "מה פתאום את מציקה לי במכתבי שרשרת?" "השתגעת?" הקליד הציניקן המפוכח וצרח שאלות רטוריות למקלדת: "ממתי ביבי ומופז קוראים מכתבים? ממתי הם מקשיבים לעם?"
כדי להמשיך ולצרוח, קראתי כמה ממשפטי התמיכה שצירפו אחדים לחתימתם על העצומה. קראתי ומיד נפניתי לחמם את השיפודים בהם התכוונתי להכין מטעמים מילוליים מהעברית ה"לא כל-כך" תקנית בהם נעשה שימוש באותם משפטים. אבל עד שהשיפודים יתלהטו, התחלתי להסביר. "מופז חייב קודם לשמן את תומכי
ציפי לבני, ולגרד להם את הגב, ולסבן להם את הפדחת".
ואז גם התפייטתי לי מעט בחרוזים: "בשיקולים שלו את מי לא ואת מי כן להכניס, התומכים שלו כבר בכיס, לכן הוא סידר ל
רוני בר-און תמורת חברון את ועדת החוץ והביטחון".
פשוט לומר... ופתאום תפסתי את עצמי - תגידו בעצמכם. למה אני, כאזרח, משלם מיסים, מצביע מפלגת העבודה בעברו, צריך לערוך את הנהלת החשבון הכפולה בפנקסנות של מפלגת קדימה? מדוע עלי לשתוק מחשש שמא הם לא יקשיבו לי? לא נכון יותר, מוסרי יותר והוגן יותר, לומר את שצריך לומר. להגיד זאת בקול צלול, רם וברור. פשוט לומר. לא משנה איך: אפשר בעברית תקנית, ואפשר גם בעברית לא תקנית, אפשר בעצומה, ואפשר במכתב. אפשר בטוקבק, ואפשר בפקס.
צריך לומר, ושהפוליטיקאים יעשו את החשבון לבד: יעשו את מה שהעם רוצה, יקבלו (את הקול שלנו בקלפי). לא יעשו? לא יקבלו!
אני מצביע מפלגת העבודה בעברי, אבל הפעם, יהיה מה שיהיה, לא אשים "אמת" בקלפי. יש כמה דברים בהתנשאות של
שלי יחימוביץ' שלא רק חברי הכנסת של העבודה לא יכולים לסבול. גם אני לא יכול לסבול. ו
זהבה גלאון המוקיונית, האופורטוניסטית, הפמיניסטית הפנאטית והאטומה? נו, באמת...
פשוט ל-ע-ש-ו-ת!!! אז, הפעם, בפעם הראשונה, כמו רבים אחרים ודאי, מצאתי עצמי שוקל להצביע לקדימה. יש לכם, הפוליטיקאים של קדימה, ובמיוחד לך,
שאול מופז, הזדמנות היסטורית: אתה בממשלה, יש לך אפשרות להדגים עשייה, יש לך אפשרות לא רק להדגים, אלא גם לעשות. ולעשות, אין פירושו רק חוץ וביטחון. ממילא שם מרחב התמרון מצומצם ביותר. לעשות, פירושו לדאוג גם לאזרח, להגן עליו מהתעמרות הביורוקרטיה והפקידות. לעשות, פירושו שמשרדי הממשלה יעשו מה שהעם (דרך נבחריו) רוצה ולא מה שנוח ומתאים לפקידים.
כעורך דין העוסק בענייני משפחה, אני יודע כמה נדרש ניקיון באורוות של משרד הרווחה, ואני יודע כמה שמאלוב-ברקוביץ' יכולה לעשות שם נפלאות. אז למה שלא אומר זאת? ואתה, שאול מופז, אם אתה לא רוצה שאנחנו נסייל את קדימה, אנא הקשב לא רק למה שאני אומר, אלא גם למה שהעם אומר. הנה כמה משפטים, בעברית שהיא אולי לא תמיד כל-כך תקנית, היא כל-כך אבל מהדהדת וזועמת וצועקת, שמצאתי בעצומה:
- "הגיע הזמן שדברים ברווחה היו יותר כלים ולא מסובכיים כמו היום. תעזרו לנו לנשים לחיות עם יליהם בכבוד. כי אלו ילדים שיגדלו ועוד יברו במדינה הזו". "אחת מחברי הכנסת הפעילים ביותר, עשתה רבות למען המודעות לסכנות הקרינה ולהגנת הציבור מחשיפה כרונית לקרינה. תעשה עוד רבות בתור שרת רווחה". "רווחה = ביטוח לאומי, ילדים בסיכון, הנזקקים לשירותים סוציאליים, עולים חדשים עם קשיי שםה והתאקלמות". "חברת הכנסת יוליה שמאלוב ברקוביץ ניחנת ברגישות מצוקות האדם ללא הבדל גזע דת ומין רואה את תפקידה כשליחת ציבור ופועלת בתחום זה בצורה יעילה וטובה. בטוחני שהיא תמלא את תפקידה בצורה הטובה ביותר לטובת החברה לחברה צודקת מוסרית ערכית ושוויונית יותר. מכל האמור לעיל היא התאימה ביותר לשמש שרת הרווחה".
אז מר מופז, מר נתניהו: לא כל דבר צריך לסייל! צריך לדעת להאזין. והעם לא לוחש לכם. העם צועק ודורש. ואתם דעו, אם תסיילו, אנו נסייל אתכם. מה לא ברור פה?
