לאחרונה צדו את עיניי ידיעות בתקשורת על "בעיה חמורה" של טוהר המידות ושחיתות במשרד ראש הממשלה, כביכול. הידיעות האשימו את עו"ד שלומית ברנע-פרגו, היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, האחראית מתוקף תפקידה גם על טוהר המידות במשרד וביחידות הרבות הכפופות לו, בכישלון, כביכול, בטוהר המידות שלה. איך? היא קיבלה בהשאלה מכשיר אייפד מחברת החשמל, בה היא מכהנת כדירקטורית מטעם הממשלה, וזאת לצורך קבלת החומר הרב המועבר אליה מהחברה. גם שאר חברי הדירקטוריון קיבלו מכשירי אייפד בהשאלה.
בתקשורת צוין עוד כי רשות החברות הממשלתיות קבעה כי חלוקת האייפדים לחברי הדירקטוריון היא בניגוד לחוק "ככל שלא ניתן להגביל את השימוש במכשיר לצורך תפקיד הדירקטור", וכי "גורמים" במשרד ראש הממשלה אמרו כי קבלת האייפד על-ידי עו"ד ברנע-פרגו "נראית רע ומריחה נורא".
כמי שיודע כמה ערימות חומר מועברות מדי שבוע לדירקטורים בחברת החשמל, הרי שהשאלת אייפד לדירקטורים היא עניין מתבקש ואפילו נחוץ לעבודתם ולייעולה. עו"ד ברנע-פרגו, המכהנת מזה שנים רבות בדירקטוריון חברת החשמל, ובין היתר משמשת כיו"ר ועדת הביקורת של הדירקטוריון, ידועה במקצועיותה הרבה. רשות החברות הממשלתיות הייתה מעוניינת כי היא תייצג את המדינה בדירקטוריון (אגב ללא קבלת כל גמול עבור כך, מעבר לשכרה כעובדת מדינה) כדי להנחיל בחברת החשמל נורמות ראויות של מינהל תקין וטוהר מידות.
אין כל קשר בין קבלת האייפד, בעיקר לצורכי עבודתה כדירקטורית, מהחברה אותה היא משרתת ועובדת עבורה, לבין טוהר המידות.
תסמונת הראש הקטן הגיע הזמן שנצא קצת כולנו מתסמונת הראש הקטן. אייפד הוא כלי עבודה בדיוק כמו מכשיר סלולרי או כמו מחשב נייד לעובדים בתחומים מסוימים. נכון שלצערנו ישנם רבים קטני-מחשבה או קנאים ולא מפרגנים למיניהם שיגידו: "מה פתאום עובד זה או אחר קיבל מכשיר טלפון סלולרי או מחשב נייד על חשבון העבודה?", אבל הגיע הזמן שנתבגר ונתעסק בדברים החשובים באמת ולא בטפל.
ניהול המערכות הציבוריות שלנו, כולל החברות הממשלתיות, הוא עניין מורכב וחשוב כמו בכל חברה עסקית, וכדאי שיעשו אותו בראש גדול. האווירה הציבורית והתקשורתית המכניסה כל דבר למשבצת משפטית צרת-אופקים, מביאה לכך שאלו שמנהלים את המדינה מפחדים לזוז בלי יועץ משפטי צמוד על כל דבר, וכל עניין שבספק מעדיפים לגנוז אותו, אפילו הוא נדרש וחיוני. העברת חומר עבודה באייפד מייעלת את עבודת הדירקטורים בחברת החשמל ולא רק שאין בכך כל פסול אלא להפך - יש לברך על כך.
לחשוב בגדול ולהתמקד בעיקר טעה מי שברשות החברות הממשלתית החליט לאסור על מתן כלי עבודה לדירקטורים בחברות הממשלתיות, שמא, רחמנא לצלן, זה ישמש אותו מעבר לתפקידו כדירקטור. זוהי בדיוק תסמונת הראש הביורוקרטי שמשתקת כל יוזמה במסגרת משרדי הממשלה.
חבל, כך לא נכון לנהל את משרדי הממשלה ואת החברות במאה ה-21!
מתן כלי לצורך עבודה אינו מתן גמול אסור, זו התעסקות בקטנות ובשטויות במקום לקדם את הניהול הציבורי למקומו הראוי. האם למשל כל עובד של רשות החברות המקבל טלפון נייד או אפילו מחשב נייד לצרכי עבודתו, מקבל טובת הנאה? כמו שאין זה נחשב כהטבה אסורה (אשר גם לא משולם עליה מס), גם מתן כלי עבודה אחר כלשהו, כמו אייפד לשימוש הדירקטורים, אינו אסור.
הגיע הזמן שנתחיל לחשוב קצת יותר בגדול, ואולי אז גם ניהול המערכות הציבוריות שלנו ייראה אחרת.
