אלימות אינה גזירה משמיים רצח בבאר שבע, אונס בתל אביב, קרב יריות בטייבה, אונס ברמת ישי, רצח בחדרה...
האלימות והקטל בכבישים, מסוכנים לנו כחברה, כאומה, יותר מאויבינו. יותר מהגרעין האירני, מהטרור החמאסי וחבריהם המשוקצים.
זו אינה תופעה שעלינו להכיל כחברה, זו לא גזירה משמיים, בידינו לשנות זאת! אז מה עושים?
הבעיה היא מורכבת וכך צריך להיות גם הטיפול בה - רב-מערכתי. זה מתחיל בחינוך. חינוך מבית והשלמתו במערכת בתי הספר. זה חייב לכלול אכיפה נחרצת על-ידי גורמי אכיפת החוק - משטרה, פרקליטות, בתי המשפט, ולאלה צריך המחוקק וצריכה הממשלה לתת כלים בחוק ומשאבים מתאימים. לצד אלה, יש לפעול בהסברה מתמשכת המתאימה לעידן בו אנו חיים.
בשבוע שעבר התבשרנו על הגברת הנוכחות המשטרתית במוקדי הבילוי. המפכ"ל אף סייר בשטח בערב שבת. זו פעולה מבורכת אך אין בה די. למשטרת ישראל - ואין כאן חידוש מרגש - דרושה תוספת משמעותית של שוטרים טובים. דרושה יותר נוכחות בשטח וזמינות מהירה יותר לקריאות לאירועים. ישנם פתרונות זמינים, מהירים יחסית, הם רק עולים כסף. אבל ישנם גם שעולים לא הרבה יחסית.
בעבר גייסה משטרת ישראל סטודנטים לשורותיה. אפשר וצריך לחשוב על מודל זה. סטודנטים בדרך-כלל מתפרנסים מעבודות מזדמנות או מעבודות כמו אבטחה ומלצרות. נניח שהמשרד לביטחון פנים ייזום פרויקט ובמסגרתו יאותרו כמה אלפי סטודנטים, יוצאי יחידות קרביות, הלומדים למשל מדעי ההתנהגות, מדעי החברה או משפטים. הללו יגויסו כשוטרים, יוכשרו בשלב ראשון להיות סיירים ויתגברו את הנוכחות המשטרתית בשטח. בהמשך, מי מביניהם שיתאימו ויהיו מעוניינים ימשיכו בשירות המשטרה כאנשי סיור, חקירות, משפטנים וקצינים.
מדובר בכוח אדם איכותי. המשטרה תרוויח בטווח הקרוב והרחוק. אנו כחברה נזכה לתוספת ביטחון. ואותם סטודנטים יזכו לעבודה מועדפת, שתשתלב בלימודיהם, תאפשר להם להשתכר יותר לצד סיפוק מקצועי. אותם סטודנטים יפנו משרות אותן ניתן יהיה לאייש במקבלי הבטחת הכנסה. כאמור, בנוסף, יש לעודד חינוך ערכי וטיפול מונע. זה דורש הרחבת גורמי האכיפה הנוספים, דהיינו - הפרקליטות ובתי המשפט.
זה דורש תכנון, זה דורש תקציב של כמה מאות מיליוני שקלים בשנה ואולי מעט יותר. זה דורש, בראש ובראשונה,
החלטה. בזה ממשלת ישראל לא ממש מצטיינת.
הפליטים והמסתננים בשבועות האחרונים נמצאת במקום גבוה בסדר היום הציבורי בעיית הפליטים והמסתננים. מדובר כבר בעשרות אלפי אנשים. מתוכם יש כאלה המבצעים עבירות רכוש, מין ותקיפה. בשכונות מסוימות, כמו בדרום תל אביב, אליהן מתייחס הממשל כאל החצר האחורית של החברה. הבעיה קשה במיוחד, שכן רבים מהנתינים הזרים הנ"ל מתגוררים בהן.
מדובר בבעיה מורכבת. מדובר בתרומה משמעותית לפשיעה ולאלימות. אך בל נטעה, כאמור - בעיות אלה לא החלו בעטיים של הזרים ולא ייעלמו אם תיפתר הבעיה שלנו איתם.
עדיין, מדובר בבעיה קשה המחייבת פתרונות. בעיה מורכבת אמרנו, ולא בכדי. בין הזרים הללו ישנם פליטים שנסו על נפשם מארצות מוצאם, ישנם כאלה שחיפשו הווה ועתיד טוב יותר. יש כאן בעיה הומאנית לא פשוטה לנו כבני העם היהודי ולנו כאומה החברה בקהילת העמים הנאורים. יחד עם זאת, לטמון את הראש בחול או להסתפק בגדר הפרדה בגבול ישראל-מצרים, לא יביאו לפתרון. מדובר בבעיה שהולכת וגוברת בשנים האחרונות.
על ממשלת ישראל לבחון את כלל ההיבטים ולקבל החלטה. כן,
החלטה. כאשר מדובר בבעיות מורכבות, נראה כי ממשלת ישראל מעדיפה שלא להחליט. צריך להחליט את מי מבין הפליטים האמיתיים משאירים כאן ומה עושים עם אלה כדי שייקלטו בחברה בכבוד, על חשבון
עובדים זרים ואת מי משלחים מכאן, עם כל הרצון הטוב. אין לנו את היכולות והמשאבים של מדינות כמו ארה"ב או צרפת וכדומה. איננו יכולים לקלוט כמות כזו של זרים בקרבנו. לא לי הפתרון, לא לי הכלים. לממשלת ישראל אמורים להיות כאלה. הגיעה העת להחליט ולבצע.
זכויות שוות להומוסקסואלים השבוע התבשרנו כי ועדה ציבורית, בראשות פרופ' מור-יוסף, המנכ"ל החדש של המוסד לביטוח לאומי, ממליצה לאפשר בתנאים מסוימים פונדקאות לזוגות הומוסקסואלים. עוד ארוכה הדרך לשוויון. בשלב זה, מדובר רק בהמלצות, אבל זו נקודת אור חברתית.
בואו נזכור: אפשר אחרת, זה בידיים שלנו!