פרשת האונס שהסעירה את המדינה בסוף השבוע האחרון, היא לא רק עבירה מוסרית קשה ביותר, אלא שהיא עשויה להתפרש גם כפיגוע טרור לשמו. אם יעשה בה שימוש כזה על-ידי פרקליטו של השטן, נעמוד בפני עובדה קשה ומסוכנת בה לראשונה הופך הקונפליקט הישראלי פלשתיני לפשע מוסרי נתעב שלא הכרנו כמותו.
אונס דינה - אונס ככלי טרור השימוש העתיק ביותר באונס ככלי טרור, מוכר לנו מן המקרא בפרשת אונס דינה, הנזכרת בספר בראשית פרק ל"ד. זהו סיפור קשה מראשיתו ועד סופו. על-פי המסופר כאשר התיישבה משפחת יעקב ליד שכם, דינה בת יעקב נאנסה ונחטפה בידי שכם בן חמור, שהיה ידוע כאחד מנכבדי העיר. המקרא מתאר את האירוע בחמש מילים המתארות הכול ככתוב: "וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ". מעשה האונס זיעזע את בני יעקב והוביל למשא-ומתן של כבוד, לפיו דרשו בני יעקב אחי דינה, כי מצד אחד, יישא האנס התוקף את דינה לאישה ובכך ימחלו לו על מעשהו, ומצד שני, כל זכרי העיר ימולו. לאחר שהסכימו אנשי שכם למול את עצמם, נכנסו לעיר בני יעקב ועל-אף הסתייגותו של אביהם - הרגו את כל יושביה. אירוע זה מעצים את משמעותו של מעשה האינוס לא רק מן הבחינה המוסרית אלא גם מן הבחינה הפוליטית חברתית.
כמובן שאינני מסכימה לפתרון המשפיל והמקומם של נישואי האנס לנאנסת, כפי שנזכר בפרשת דינה, אבל סיפור זה בא להדגיש את השימוש באונס לצרכים פוליטיים וככלי מלחמה.
לימים מאז הפרשייה המקראית הזו, הפך אונס הנשים, לא פעם, לכלי אכזרי ונפוץ במלחמות הידועות לשמצה, גם ואף במאה הנוכחית, חווה האנושות טרור מסוג זה בין שבטים באפריקה ובפעולות טרור במזרח אירופה או דרום אמריקה. בישראל טרם נתקלנו בתופעה הזו, בהקשר של טרור. אולם מקרה האונס האחרון ב"גן העיר", מחייב את ההתייחסות לאפשרות הזו, שמא יטען מי שיטען כי קו ההגנה של האנס הנתעב עלול להיות פוליטי, על-אף שמדובר בעבירה המוסרית הקשה ביותר, קשה אף ממעשה רצח, קיים חשש שמא תתעטף במעטה אידיאולוגי של הקונפליקט הישראלי-פלשתיני באופן העלול לפגוע בכושר ההרשעה.
להימנע מהטיעון של פשע מלחמה חוק העונשין בישראל קובע, שפעולת האונס מופנית אך ורק כלפי נשים. תקיפה מינית של גבר אינה מוגדרת בחוק כאונס אלא כביצוע מעשה סדום. יש לציין כי במקרה הנוכחי יהיה צורך להוכיח קיום תנאים זהים של ביצוע העבירה ביחס לנער ולנערה על-מנת להרשיע את העבריין בעונש המקסימאלי של שש עשרה שנות מאסר.
מהבחינה המשפטית נדרשת התביעה במשפט פלילי, להוכיח שהעבריין התכוון לבצע את מעשה העבירה באופן מוחלט מבלי שיתעורר ולו ספק סביר בדבר כוונתו זו. גם אם יבקש העבריין, אם ולאחר שיידחק אל הפינה, להסתייע בטיעונים כמו שהוא פעל למען הגנה על המולדת או כחלק ממאבק למען השחרור הפלשתיני, חשוב שהתביעה תעסוק בהוכחת מעשה הפשע כפשע חמור ותימנע מן האפשרות להשיב לטיעון אפשרי של פשע מלחמה. פשע מלחמה ואונס יכול להיחשב גם פשע מלחמה, אף שהוא מסוג הפשעים החמורים ביותר, יש בו פוטנציאל נפץ אדיר, המעלה מדרגה את הקונפליקט ועלול לסחוף אחריו עבריינים אחרים נוספים, שינסו לבצע מעשי פשע דומים. הסכנה היא שבעתיד עלולים פשעים כמו אלה, להיחשב לכאורה, כחלק ממלחמה הרואית אידיאולוגית שאין בינה ובין אידיאולוגיה ולא כלום.
האונס שבוצע ב"גן העיר", הוא פשע נוראי וקשה ועלינו להיזהר בפרשנותו ולהימנע מלדון בו כאילו הוא חלק מן הסכסוך האזורי. פיגוע מיני, אף שקיים דבר כזה בדברי ימי ההיסטוריה, עדיף לנו שלא נעשה שימוש פוליטי במעשהו הנתעב של האנס ושלא ננסה לצבוע את המעשה כטרור מסוג חדש על-רקע הסכסוך בין העמים, שלא תשמענה קריאות ברחוב מסוג "מוות לערבים" יש לדבוק בהוכחת העבירה הפלילית הקשה הזו ובאם יורשע יש להטיל עליו את העונש המקסימאלי הקבוע בחוק.
