דבריו של שטרוזמן חדים הרבה יותר. השבוע הוא קבע נחרצות, במאמר בעיתון הפוסט ציוני 'הארץ' (לזכותו ייאמר כי העניק לו מקום מכובד ואף עיטר מאמרו בתצלום) [וגם באתר זה - ראה רשימתו משמאל], כי נוצרה מציאות ולפיה "אין הורסים ביתו של אדם, אפילו הוא מחבל שרצח אדם, בלי שנותנים לו הזדמנות להשמיע טענותיו, אלא אם כן הוא מתנחל".
הנה עוד מהתבטאויותיו של השופט שטרוזמן: "בג"ץ ידע שאותם מבנים מאוכלסים בדיירים. מלכתחילה הורה השופט
חנן מלצר לרשויות, לפרט את היחידות הלא מאוכלסות, ולציין ככל הידוע להן את 'מספרם ושמותיהם של הדיירים המתגוררים או של התופסים כל אחת מן היחידות המאוישות'", אבל איש מהדיירים לא זומן לדיון. איפה הצדק?! – הצחקתם אותם.
על-פי ההיגיון של בג"ץ, מוסיף שטרוזמן, יקרה מחר-מחרתיים שראובן יתבע (לאו-דווקא בבג"ץ, שכן פסיקת האולפנה תחלחל לבתי המשפט דלמטה) את הריסת ביתו של שמעון, שנבנה, לטענת ראובן, ללא היתר בנייה. "לדיון יוזמן רק ראש העירייה, שיאשר את אמיתות הטענה, והשופט, כמו בג"ץ, יוציא צו הריסה. לא יעלה על דעתו להזמין את שמעון. אילו הוזמן, הוא היה יכול להציג את ההיתר שקיבל, ולהוכיח שהעתקו אבד במשרדי העירייה, או מעלה טיעון אחר להגנתו, וראש העיר יצטדק: 'לא ידעתי'. אבל השופט יתגונן: כך נהג הבג"ץ במתיישבי גבעת האולפנה ומגרון". איפה הצדק?! – לא בבית ספרם.
שטרוזמן מדגיש כי בית המשפט התעלם מזכויותיהם השיפוטיות ומזכויות הקניין של
מתנחלים, "אבל לא [נוהג כך] בבני אדם" אחרים, קרי: לא יהודים. שטרוזמן מזכיר לנו, שכאשר הוגשה עתירה לחייב את עיריית ירושלים לבצע צווי הריסה של מבנים במזרח העיר, הורה בג"ץ לעותרים לצרף את כל בעלי המבנים הצפויים להריסה ואף את הדיירים (!!!), שהרי 'הם עלולים להיפגע באופן ממשי מצו שייצא, אם ייצא, מאת בית המשפט', כי 'הלכה היא שאין הורסים ביתו של אדם, אפילו הוא מחבל שרצח אדם, בלי שנותנים לו הזדמנות להשמיע טענותיו'. באותו מקרה הורה הבג"ץ על צירופם של בעלי המבנים והדיירים אישית לעתירה.
ואילו "בעניין מגרון... לא דרש בג"ץ את צירופם לדיון", ממשיך שטרוזמן. "בעניין גבעת האולפנה הסתפק בג"ץ בהודעת המדינה, מבלי שניתנה הדעת לטענותיהם האפשריות, כבדות המשקל, של רוכשי הדירות, החל מחוסר סמכות המדינה להסכים להריסת דירותיהם הפרטיות; המשך בטיעוניהם על רכישתן של הדירות
בתום לב, שהרי על-פי דין, תום לבם... הוא הקובע בסכסוך בינם לבין בעלי הקרקע; וכלה בדין המקומי הקובע (בניגוד לדין בישראל) שאין חשיבות למעמד הקרקע (מוסדרת או בלתי מוסדרת), כי בכל סוג קרקע אם 'היה ערך הבניינים והעצים כשהם עומדים עולה על ערך אותה הקרקע, ייתנו את תמורת הקרקע לתובע והיא תישאר בידי בעל הבניינים והעצים', ובהפניה [של העותרים] לפסיקה של בית הדין האירופי לזכויות האדם, מאפריל 2010, הקובעת שתרופתם של תושבי קפריסין הצפונית (הטורקית), שברחו דרומה (לקפריסין היוונית), בגין שלילת נכסיהם בצפון, היא בתביעת פיצויים מהוועדה המיוחדת שהוקמה בצפון קפריסין".
אשר על כן כלה ונחרצה דעתו המשפטית של שטרוזמן: "אין לי ספק שההליך המשפטי הנוכחי פגע ב
כבוד האדם ובזכויות הקניין של בעלי הדירות בגבעת האולפנה ומגרון". פירוש רש"י: צדק סלקטיבי.