בשנים האחרונות מפלגות רבות ניסו לבנות את המרכז הפוליטי בישראל, אבל כולן כשלו במשימה כי הן לא ייצרו אידיאולוגיית מרכז אמתית המבוססת על אידיאולוגיה. מפלגת קדימה היא דוגמה קלאסית לכך שמפלגת מרכז ללא אידיאולוגיה לא יכולה לשרוד, ולכן מפלגת הלוויין הזאת קרסה והצטרפה לממשלת הימין של נתניהו.
מפלגות אחרות כדוגמת שינוי, הדרך השלישית, והמפלגה העתידית של לפיד כשלו ויכשלו באותו האופן, מאחר שהם לא מייצרים אידיאולוגיה סדורה שתפעל להשגת יעדים ברורים ותחבר אנשים סביב היעדים האלה. מפלגת העבודה בהנהגת יחימוביץ' מייצרת ובונה היום את המרכז האידיאולוגי הזה, כאשר בראש ובראשונה יחימוביץ' מייצרת אידיאולוגיית מרכז ברורה הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מדינית. שלי בעמל רב בונה היום את הגשר בין הימין לשמאל בחברה הישראלית, כאשר ארגז הכלים שלה הוא הלקחים ההיסטוריים של האנושות והפילוסופיה החברתית של מנהיגי הציונות ומייסדי המדינה.
איזון כלכלי האויבים של יחימוביץ' מתעקשים להציג אותה כל הזמן כקומוניסטית, על-מנת לעשות לעמדות הכלכליות שלה דה-לגיטימציה, למרות שבפועל אין מתנגדת גדולה יותר מיחימוביץ' לקומוניזם. יחימוביץ' מציעה ללמוד מההיסטוריה לקח חשוב שגם הקומוניזם הקיצוני אך גם הקפיטליזם הקיצוני כשלו, ולכן היא טוענת שיש לנקוט במדיניות כלכלית מתונה יותר המבוססת על מודל מדינת הרווחה. כלכלה אחראית המבוססת על עקרונות של רווחה וצדק חברתי יכולים גם להבטיח את המשך הצמיחה שלנו, וגם תשרת את המטרה המרכזית של רווחה וחיים הגונים יותר עבור האזרחים.
אין ספק שהקומוניזם כשל וקרס בצורה ברורה ויצר דיקטטורה מסוכנת, אבל באותה המידה אין ספק שהקפיטליזם הקיצוני גם הוא קרס כבר פעמיים, פעם אחת במשבר הכלכלי הגדול בשנות ה-20 שהוביל למלחמת העולם השנייה, ופעם נוספת בעידן שלנו. אנחנו רואים היום מול עינינו את אירופה וארה"ב שנקלעו בזכות קפיטליזם חזירי לקריסת מערכות כוללת גם ברמה הכלכלית, אבל חשוב מכך ברמה המדינית שלטונית.
הדמוקרטיה בארה"ב הפכה לפלוטוקרטיה והיא נשלטת על-ידי טייקונים, ובאירופה ישנה סכנה של אנרכיה כאשר האזרחים לא מוכנים עוד לשלם את החובות של בעלי ההון. נתניהו וממשלתו הבטיחו כל הזמן יציבות כלכלית, אבל נראה שהיום ישראל קרובה למצב בארה"ב ובאירופה, ולכן כדאי לנו לקבל את ההצעה של יחימוביץ' ולבנות כלכלה מאוזנת יותר, שבה גם לאזרחים הפשוטים ישנה תקווה כלכלית לחיות בכבוד.
איזון מדיני ביטחוני יחימוביץ' מנסה לייצר את המרכז גם ברמה המדינית ביטחונית, כשהיא מצד אחד מלאה באהבת הארץ ומונעת מדחף ציוני להגן ולשמור על המדינה, אבל במקביל היא ריאליסטית והיא מבינה את האתגרים המדיניים שעומדים היום בפני ישראל. יחימוביץ' מכירה ומקבלת את עיקרון שתי מדינות לשתי עמים, והיא גם התחייבה פעמים רבות לפעול במרץ כדי להשיג שלום עם שכנינו. כמו אחרים כולל מייסדי המדינה, יחימוביץ' מבינה שאנחנו לא נוכל להמשיך לשלוט על מיליוני הפלשתינים שחיים בישראל, ולכן היא שואפת להשיג הסכם עם הפלשתינים שמבוסס על הכרה הדדית, ועל הבנה שמדינה פלשתינית היא אינטרס ישראלי.
מצד שני יחימוביץ' היא גם מפוקחת, והיא יודעת שכדי להשיג שלום צריך גם פרטנר וצריך להיזהר מצעדים פזיזים, שעלולים לסכן את בטחון המדינה. הרבה אזרחים מתחברים ליחימוביץ' כי היא מייצגת עמדות מתונות גם בנושא המדיני כאשר היא אינה מתחברת לתנועות השמאל הקיצוניות שהפסיקו להאמין בציונות ואהבת המולדת, אבל היא גם לא מתחברת לנוער הגבעות ותנועות הימין שמתכחשות לצורך שלנו להגיע להסכם עם שכנינו ואינם מכבדים את זכויות האדם הבסיסיות של הפלשתינים שחיים פה.
עכשיו ברור לכולם שלא צריך יותר מפלגת מרכז לוויינית כמו קדימה או לפיד, כי העבודה הפכה להיות המרכז האידיאולוגי היחיד, שאליו כל מי שמתון וערכי יכול להתחבר.
