כמו בשנים קודמות כשלה ישראל ב"אירוויזיון" גם הפעם. לכישלון הזה יש אלף ואחד תירוצים, אבל לכולם מכנה משותף: אין למדינה שלנו מה לחפש בתחרות הזמר האירופית הזאת, שהיא מחוץ לתחום שלה.
מעצם שמו נועד ה"אירוויזיון" למדינות החברות באיגוד השידור האירופי והוא גם זה שפורס עליהן את חסותו. ישראל, לעומת זאת, מצויה, עדיין, על המפה האסיאתית והסתננותה לתחרות שאיננה שלה לא מתקבלת בעין יפה. יתר על כן: התפרצותה לעבר דלת פתוחה נתקלת אפילו בעוינות גלויה.
על תחרות ה"אירוויזיון" חולש, מטבע הדברים, איגוד השידור האירופי. סוד גלוי הוא שמרבית המדינות הנמנות עימו אינן נוטות חסד דווקא לישראל. ביטוי מובהק לכך היא ההצבעה שלהן בתחרות הזמר. יותר משההתייחסות בה היא לטיב השיר עצמו - היא מתנקזת למעמדה הפוליטי של "המדינה הציונית", שאיננה אהודה, בלשון המעטה.
וחוץ מזה, מרקיז, אין מה לצפות שבהרכב הדמוגרפי הזה יש כדי לשחק לטובת ישראל. אחרי ככלות הכל, מרבית המשתתפות בתחרות הן מדינות הגוש המזרחי ואלה עושות יד אחת - מדינה עבור רעותה. בדרך זו מוכרעת, כמעט תמיד, הכף לטובתן והן אלה שצועדות בראש רשימת הזוכות.
