מדינת
ישראל שוב מתחמקת מהתפקיד שלה, כשהפעם היא מזניחה את תושבי דרום תל אביב ואינה עושה כלום כדי לטפל בבעיית הפליטים. הבעיה הזאת לא התחילה היום, והיא מלווה אותנו תקופה ארוכה, מבלי שהממשלה עושה מספיק כדי לטפל בה. הצעד הראשון שיש לעשות הוא לחוקק חוק הגירה ברור שיחליף את חוק השבות, שהפך להיות לא רלוונטי עבור מאות אלפי תושבים לא יהודים שחיים ללא מעמד חוקי. החוק חייב להגדיר את מעמדם של כל המהגרים שמבקשים לחיות כאן, ולקבוע מנגנוני אכיפה לגירוש מהגרים לא חוקיים.
במגזין "
ארץ אחרת" נעשתה סקירה מקיפה על בעיית הפליטים בישראל, כאשר רבקה רוזנר במאמרה "עצימת עיניים כמדיניות לאומית", כתבה על אזלת ידה של הממשלה והציגה בסיס למדיניות הגירה ברת קיימה. למרבה הצער מקבלי ההחלטות מתעלמים מההצעות המקצועיות שקיימות להתמודדות עם הבעיה, ובמקום להציג מדיניות מסודרת הם מסתפקים בסיסמאות פופוליסטיות שמגבירות את השנאה כלפי המהגרים, אבל לא פותרות את הבעיות שמהן סובלים תושבי דרום תל אביב.
חוק הגירה חדש הבעיה המרכזית שעולה על-ידי ארגונים רבים ואנשי משפט שעוסקים בהגירה היא שלישראל אין מדיניות הגירה מסודרת, ולכן יש קושי אמתי לקבוע את מי מהמהגרים צריך לגרש ומי באמת רשאי להישאר כאן. קיימים מספר סוגים של מהגרים לא חוקיים, ולפני שמקבלים החלטות על גירוש צריך לעשות אבחנה ביניהם. למדינת ישראל הגיעו בשתי העשורים האחרונים למעלה מ-800 אלף לא יהודים כאשר מעל חצי מהם אינם עומדים בתנאים של חוק השבות. ישנם מהגרי עבודה, ישנם מהגרי נישואים וישנם מבקשי מקלט, כאשר רבים מהם חיים כאן תקופות ארוכות ללא מעמד חוקי כלשהו.
במאמר של רוזנר נכתב כי אך ורק 40 אלף מכל המהגרים שנמצאים בישראל הם מהגרים מבקשי מקלט, בעוד ישנם 250-400 מהגרי עבודה שחצי מהם נמצאים פה בניגוד לחוק. חוק הגירה חדש חייב לקבוע את היחס בין מהגרי עבודה שאנחנו רוצים לקלוט, לבין מהגרים שמבקשים מקלט שאותם אנחנו חייבים לקלוט על-פי אמנות בינלאומיות. חוק כזה גם יבטיח שכמות המהגרים שתורשה להיכנס תהיה מוגבלת לכמות שישראל יכולה לקלוט, ויקבע מנגנוני אכיפה מסודרים שיבטיחו את הטיפול במהגרים שהם לא חוקיים.
הבסיס התפיסתי לחוק ההגירה ישראל מעולם לא ראתה את עצמה כמדינת הגירה, וההגירה היחידה שהמדינה קלטה הייתה הגירה של עולים במסגרת חוק השבות. המדיניות של מדינת ישראל צריכה להתבסס על תפיסה זאת, כאשר אנחנו צריכים לקבוע חוקי הגירה נוקשים שיגבילו מאוד את ההגירה לישראל. בעיקר חשוב שתהיה מגבלה ברורה של כמות העובדים הזרים שנכנסים לישראל, כאשר יש לקחת בחשבון גם את העובדה שמבקשי מקלט יכנסו בכל מקרה לישראל ולכן הם צריכים לקבל עדיפות על מהגרי עבודה.
אין סיבה שמדינת ישראל תיזום את הבאתם של אלפי
עובדים זרים ממדינות אחרות, כאשר המעסיקים יכולים להעסיק את מבקשי המקלט שאותם אנחנו חייבים לקלוט. לצד הקשיים שישראל צריכה להציב בפני מהגרים שמגיעים לארץ כדי לעבוד, המדינה חייבת לסייע ולאפשר לכל מהגר חוקי ומבקש מקלט שנמצא כאן לעבוד ולהתפרנס בהתאם לחוק. מהגרים שלא עובדים ולא יכולים להתפרנס בסופו של דבר יתדרדרו לעוני ופשיעה, ומי שישלם על כך זאת החברה הישראלית כולה. חוק ההגירה החדש לכן חייב להיות מבוסס מצד אחד על סגירת הגבולות והגבלת ההגירה, ומצד שני על עזרה ושיקום של המהגרים שכבר חיים כאן וקיבלו מעמד חוקי.
כולנו מפצירים בממשלה להפסיק להפחיד אותנו כל הזמן עם בעיית המהגרים ובמקום זאת לקבל החלטות, שישפרו את מצב המהגרים הנרדפים שהגיעו בעל כורחם, ויובילו לגירוש של אותם מהגרי העבודה הלא חוקיים שזורמים לישראל כדי לשרת אינטרסים כלכליים צרים של בעלי עסקים.
