יש משהו מיוחד בחגיגות הניצחון של השמאל הצרפתי. פעם אחר פעם מתלווה אליהן גוון של נס שקרה, כאילו הצליח המועמד של השמאל לגבור על איתני הטבע או על גזרת גורל הקובעת שלימין בצרפת קל יותר להיבחר. כך היה גם ב-1981, כשפרנסואה מיטראן נבחר לאחר כמה כישלונות, וכך היה גם הפעם כשפרנסואה אחר, פרנסואה הולנד, הצליח לשבור רצף של 17 שנות שלטון ימין.
ואולם הפעם החגיגות נדמו מהר. הימים ימי משבר כלכלי עולמי, האבטלה גואה, האלימות גוברת, הזהות הצרפתית מאותגרת בשל מה שמכונה הכפר הגלובלי ובשל זרם איתן של מהגרים, העולם הפך למקום בלתי יציב ומאיים-משהו, והצרפתים, שבאופן מסורתי מצב רוחם הלאומי ממילא מעט פסימי מטבעו, מתקשים לשמוח.
הנשיא הטרי יודע את כל זה היטב. בדרך לארמון האליזה הוא אומנם רכב בעיקר על גל של מחאה נגד יריבו, הנשיא היוצא ניקולא סרקוזי, אבל הוא הבטיח הבטחות רבות והוא בוודאי יודע שהציפיות ממנו גבוהות.
ארבעה דברים דחופים על סדר יומו: ראשית, עליו למנות ראש ממשלה ושרים, ובמינויים להביא בחשבון זרמים שונים במפלגתו, ואולי גם נציגים קרובים למפלגתו של ז'אן-לוק מלאנשון, איש השמאל הקיצוני שקרא לבוחריו מהסיבוב הראשון להצביע כאיש אחד להולנד. ממשלות אומנם מתחלפות מפעם לפעם בצרפת במהלך קדנציה נשיאותית, אבל הממשלה הראשונה של כל נשיא נושאת בחובה מסר, הצהרת כוונות פוליטית, כלכלית וחברתית.
שנית, הולנד יצטרך למהר לעשות כמה מהלכים שיסמנו שינוי, סטייה מהדרך של קודמו, כדי להוכיח שהמצע שהציג במסע הבחירות לא היה רק מלל ודברי כיבושין. הבטחתו להפוך את כיוון התנועה של הכסף, משמע לא עוד לקחת מהחלשים ולהעשיר את בעלי ההון, כפי שהאשימו את סרקוזי, אלא להחזיר את תשומת הלב לרווחתו של האזרח הקטן ולדרוש מן העשירים ביותר לממן זאת.
שלישית, הוא יצטרך לנסות למצוא את נקודת האיזון הנכונה בהתנהלותו עם המערכת הפיננסית הבינלאומית בכלל וזו של גוש האירו בפרט. ידוע שהולנד דורש לפתוח כמה תוכניות חירום וצעדי צנע למשא-ומתן מחודש, וידוע שיש לו ראייה שונה מעט, סוציאליסטית יותר, ביחס לטיפול במשבר הפיננסי. מצד שני, אסור לו להבהיל את השווקים בדרישות קיצוניות מדי, ובעיקר - בסופו של דבר, עליו למצוא שפה משותפת עם עמיתיו מנהיגי אירופה. במשולש המדינות הגדולות באיחוד האירופי הוא ימצא את עצמו מול צמד בעל השקפת עולם שמרנית-קפיטליסטית - אנגלה מרקל ודיוויד קמרון - והוא יודע שהכל נושאים עיניים לראות כיצד יעבדו יחד ואם יצליחו להציג עמדה אחידה.
ולבסוף, מחכה לו עוד מערכת בחירות בפתח. המסורת הפוליטית בצרפת היא שהבחירות לפרלמנט מתקיימות זמן קצר אחרי שנבחר נשיא. בדרך כלל, הבוחרים "מאשררים" את בחירת הנשיא ומעניקים לו רוב גם בפרלמנט, על-מנת שיוכל להוציא לפועל את המדיניות שהבטיח. הנחת הפרשנים היא שכך יהיה גם הפעם, אולם בעבר היו גם מקרים שבהם נשיא מהימין נאלץ לדור בכפיפה אחת עם ממשלה שנשענת על רוב של השמאל (אך מעולם לא להפך). זה מתכון בדוק לשיתוק, וזה גם הדבר האחרון שצרפת השברירית צריכה כיום.
כך או כך, הולנד יצטרך לכבוש לבבות רבים של צרפתים שלא הצביעו עבורו. עבור אדם שלא מצטיין בכריזמה סוחפת המשמעות היא אחת: עליו לשכנע במעשים.