נוהגים קהילות ישראל לקרוא בחג השבועות את מגילת רות. כמעט 3000 שנה מפרידות בין המציאות של ימינו לקורות במגילת רות. ולמרות זאת העוקב אחר המתרחש במגילה יכול לסבור בטעות כי המסופר שם שאוב ממציאות חיינו כאן. התקופה היא 'תקופת שפוט השופטים', תקופה של ליקוי מאורות מנהיגותי בה העם שופט את מנהיגיו ומתקשה לקבל את הנהגתם. בעיית המנהיגות אינה מסתיימת כאן, אלא מתפשטת לתחומים נוספים - כך אנו קוראים תחילה על מנהיג שנוטש את עמו ברגעים הכי קשים מכיוון שכנראה זה הדבר הכי נוח, או כי ברגעים הכי קשים הכי קל לברוח. עבור להתמודדותה של החברה ומנהיגיה עם משבר כלכלי קשה ופערים חברתיים שהולכים וגדלים. וכלה בדיונים חברתיים בשאלות גיור. לצד קווי דמיון בולטים אלו מתחדדת השאלה מה טעם יש לקרוא במגילת רות? היכן חידושה מלבד העובדה שמציאות ימינו מתוארת בשפת התנ"ך? יתרה מזו, לאסופה המקראית הוכנסו כל האירועים שהוצרכו לדורות אם נוכח היותם בעל עניין ציבורי, אמוני או בעל מסר לעתיד, ואם כך מה המסר מהמגילה לימינו? חרף היצרים והפיתויים הרבים כולם לצד כל קווי הדמיון שמנינו ניתן למצוא פער מהותי אחד בין מציאות חיינו לתקופה בה מתרחשת מגילת רות. העוקב אחר החברה הישראלית בה אנו חיים ובעיותיה מקבל את התחושה שיהא סדר היום הציבורי אשר יהא, מנהיגותי, חברתי, ביטחוני, כלכלי - לצידו תתנהל שערוריית מין של אישיות ציבורית. פעם יהא זה שר, ופעם ח"כ, נשיא, ראש מועצה, סגן ראש עיר, ראש לשכה, אנשי צבא רבנים, ועוד כהנה וכהנה. גם במגילת רות אנו נתקלים בסיטואציה דומה, של מנהיג אשר יכול לנצל את מעמדו למילוי תאוותיו. בועז - אחת הדמויות המרכזיות במגילה - מתואר כאדם בעל הון ובעל יכולת כלכלית במונחים של אותם ימים, חקלאי ואיש אדמה, המשלב בין חיים פרטיים ודאגה לחלשים בחברה מחד-גיסא, לבין שופט איש ציבור כריזמטי שיודע להוביל ולהנהיג מאידך-גיסא. רות היא אלמנה מואבייה ששאלת גיורה וישראליותה מוטלת בספק, אשר מסרבת להיפרד מחמותה נעמי. במילים של ימינו, רות נמנית על אחת מהחוליות החלשות בחברה, אישה כמעט חסרת-כל, ואולי אף שוהה בלתי חוקית. המשותף לדמויות מעין אלו, היום כאז, היא היכולת להיטפל אליהן ולנצל את חולשתן. כך היינו מצפים לקרוא, וכך גם היה אמור לקרות במפגש שבין רות לבועז המתרחש באישון ליל, שעה שרות מצליחה לחדור למקום בו ישן בועז ולהיכנס למיטתו - במציאות של ימינו אנו יודעים איך סיטואציה זו הייתה מסתיימת, אלא שבשונה ממציאות ימינו, בועז אינו נכנע ליצריו ולהזדמנות אשר נקרית בדרכו. כל זאת חרף העובדה שמדובר בשני אנשים, רות ובועז, שמצבם האישי הוא פנוי. רות היא זו שמגיעה לבועז, מדובר על אמצע הלילה, אף אחד לא מודע למפגש בין רות לבועז. רות ממשפחה מחוסרת-כל, שוהה בלתי חוקית, כך שאין מה לחשוש. בועז הוא איש ציבור שביכולתו לטשטש את המעשה אם ירצה – והכי חשוב, כוונותיו כלפי רות הן רציניות ואכן בסוף הסיפור הם מתחתנים. ולמרות כל זאת בועז כובש את יצרו ואינו מנצל את המצב כדי להרוויח הון מיני. כמה אידילי, כמה נכון, כמה יפה למצוא מנהיג שחרף יצריו יודע לכבוש אותם וכמה חסר למציאות שלנו. אז אם ביקשנו מסר לימינו, דומה שזהו המסר שעלינו לאמץ כשנקרא השנה את מגילת רות, נזכיר לעצמנו מהי הדרך הראויה שעל מנהיג לאמץ בהתמודדותו עם פיתויים מיניים ויצריים המשחרים לפתחו, ולא רק בעבירות חמורות של אונס והטרדה, או ביחסים מוסריים אסורים כגון אשת איש, אלא אפילו במקום שאין בכך משום עבירה או פגם מוסרי.