כאשר התמנה
בשאר אסד לנשיא, נשמעו קולות רבים של אופטימיות. הוא צעיר, הוא מחובר לטכנולוגיה, הוא למד באנגליה, הוא רופא. דומה, שחלק ניכר מן התקוות נתלה בנתון האחרון: ככלות הכל, רופא הוא אדם הומני, אדם שבמשך שנים למד כיצד להציל חיים. אלא שכעת מתברר בצורה חד-משמעית, כי אסד הוא רוצח המונים מדופלם - והוא ממש לא הרופא הראשון שהופך בצורה כזו את עורו.
הידועים ביותר לשמצה הם עשרות ומאות הרופאים ששירתו את המשטר הנאצי. ד"ר יוזף מנגלה הוא הנודע שבהם, אך הוא ממש לא היה לבד. רופאים ערכו סלקציות בכל המחנות, רופאים ביצעו את "המתת החסד" בשנות ה-30 בגרמניה, רופאים ביצעו "ניסויים" מזוויעים. הנה כמה שמות כדוגמה בלבד: הרמן פפנמילר, מנהל אגלפלינג-הר (שביצע את "המתת החסד" של נכים, חולים ומפגרים); זיגמונד רש, שביצע במחנה דכאו ניסויים בתנאי לחץ; ארנסט רוברט גרויץ - רופא הס"ס הבכיר שכנראה קבע את מדיניות הסלקציה לרופאי המחנות; אדוארד וירתס - הרופא הראשי של אושוויץ ברוב זמן פעילות השיא של המחנה.
קרוב יותר אלינו ולזמננו, אנו מוצאים רופאים בין המחבלים הרצחניים ביותר בהיסטוריה. ג'ורג' חבש, מייסד ארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלשתין, היה רופא ילדים. הארגון ביצע כמה ממעשי הטרור עקובי הדם ביותר: חטיפת מטוס אל-על לאלג'יריה בנובמבר 1968; חטיפת מטוס TWA ב-1969; פיצוץ מטוס של חברת סוויסאייר בפברואר 1970, פיגוע בו נרצחו 47 איש, מהם 15 ישראלים; הטבח בנמל התעופה בלוד ב-1972; חטיפת מטוס אייר פראנס לאנטבה; הטבח במשגב-עם באפריל 1980; רצח השר
רחבעם זאבי באוקטובר 2001.
עבד אל-עזיז א-רנתיסי, אחד ממייסדי החמאס ויורשו של השייח'
אחמד יאסין. הוא למד רפואת ילדים במצרים במשך תשע שנים, היה פעיל בארגון "הסהר האדום הפלשתיני" והצטרף למועצת המנהלים של ה"קומפלקס האיסלאמי", חברה רפואית מעזה. ב-1978 השתתף בפתיחת הפקולטה למדעים של האוניברסיטה האיסלאמית בעזה. בהמשך לימד באוניברסיטה זאת קורסים לגנטיקה ולפרזיטולוגיה ומונה לרופא ילדים ראשי של בית החולים הממשלתי בחאן יונס.
לא מיותר להזכיר, כי גם ח"כ
אחמד טיבי - שהיה יועצו של רב-המחבלים
יאסר ערפאת והביע תמיכה בשאהידים - הוא רופא. ומן הצד השני - ברוך גולדשטיין, מבצע הטבח במערת המכפלה, שהיה גם הוא רופא. המסקנה: גם מי שנשבע את שבועת היפוקרטס, יכול להיות היפוקרט. משום שהשכלה אינה בהכרח מוסר, משום שרופא אינו בהכרח מלאך.