נאה דורש נאה מקיים

לאחרונה אנו עדים לסוג של ויכוח ציבורי בעקבות סדרת הכתבות במעריב על התנהלותו של עו"ד אליעד שרגא (להלן: "הג'ינג'י"), יושב-ראש התנועה למען איכות השלטון בישראל ומייסדה. התפרסמו עד כה שני פרקים בסדרה מאת גידי ליפקין ועוד ידו, כך יש לקוות, נטויה, מאמריהם של לילך סיגן, שי גולדן וגיא מרוז עיתונאי מעריב, של יואב יצחק בעיתונו האינטרנטי News1 [ראה משמאל] ומנגד מאמרם של דן מרגלית בישראל היום ושל מיקי רוזנטל בדה-מארקר. לא מעניין אותי כרגע נושא הריכוזיות במשק, עם כל הכבוד לו, לא אי.די.בי וגם לא נוחי דנקנר, אלא השאלה אם יו"ר התנועה לאיכות השלטון בישראל - שמעניק בסטייל של גביר כל שנה את אותות אבירי השלטון הנכספים, בטקס המשודר בטלוויזיה בפריים טיים (האחרון שבהם היה נגוע בהדרת נשים) - הוא נקי מכל רבב ולו למראית עין, אות ומופת לכולם, שהרי אם זה לא המצב, אנה אנו באים?! נראה לי שעל הקביעה הזאת אין מחלוקת, הן בקרב מעריצי הג'ינג'י והן בקרב המתריסים נגדו. נראה לי שאין גם מחלוקת, שמי שמתנה טיפול בקייס מסוים על-ידי התנועה לאיכות השלטון, בקבלת טובות הנאה אישיות, בדמות הפניית עבודה למשרדו הפרטי, רחוק מלהיות נקי מכל רבב. קיימות עדויות לא מעטות שאצל הג'ינג'י שלנו, ההתניה הזאת היא דפוס התנהגות! אם זה אומנם כך (ייבדק עניין זה על-ידי גורם בלתי תלוי, הנאמן על שני הצדדים!), יחד עם עדויות מטרידות אחרות, הרי שאלה מוכיחים על התנהלות בעייתית ביותר, החייבת להפקיע מעו"ד אליעד שרגא את הזכות לכהן כיו"ר התנועה למען איכות השלטון בישראל. מפתה להגיד שאין פלא שבמדינת ישראל אין כל-כך איכות שלטון, אם אדם בעל התנהלות שכזאת, עומד בראש התנועה, שחרתה על דגלה לפעול למען איכות השלטון במדינתנו, שהרי נאה דורש נאה מקיים!!! טוב יעשו חברי נשיאות התנועה למען איכות השלטון בישראל, אנשים מכובדים וידועי שם, כגון: השופטת בדימוס שולמית ולנשטיין, פרופ' מיכאל סלע, פרופ' משה מני, עו"ד משה ניסים ואחרים, אם יתכנסו ויקבלו החלטה להעביר את עו"ד אליעד שרגא מתפקידו כיו"ר התנועה ויפה שעה אחת קודם, אחרת ידבק בהם כתם שלא בקלות יימחה: שלמה ארצי חבר הנשיאות גם הוא יצטרך לזעוק מול הקהל שלו: "סליחה קיסריה" ואלוף (במיל.) אברהם אדן, חבר נשיאות אחר, יניף דגל דיו נוסף אחרי כ-64 שנים, עליו ייכתב: "אבוי לבושה!"