שלטון החוק בפשיטת רגל

אין בישראל חוק המעגן את פעולותיו של היועץ המשפטי לממשלה. קיימת ועדה הממליצה לממשלה על היועץ, הממשלה מאשרת. הפה שאסר הוא הפה שמתיר, ולכן הממשלה מוסמכת לפטר את היועץ. הגיעו מים עד נפש. הממשלה חייבת לפטר את היועץ. המפכ"ל חייב לפטר את ראש אח"מ. השר או הממשלה חייבים לפטר את המפכ"ל. הכישלון מהדהד, הכישלון הוא בכל המישורים, בכל פינה, כך לפחות זה נראה מכאן. זה מתחיל בביטחון האישי של כל אחד מאיתנו שהידרדר בשנות כהונתו של יהודה וינשטיין לרמה שגם אזרח בריא בגופו ובנפשו מפחד לצאת לרחוב. מפחיד להעיר למישהו על השלכת לכלוך, פן נירצח והרוצח ייצא אחרי שלוש שנים על הריגה, עקב התנהגות טובה. מאז המקרה בבאר שבע, שם נרצח אב צעיר עקב הערה לנערים רועשים, ודאי אי-אפשר יותר להעיר על רעש. עדיף רעש בסלון על שקט בארון. הקטל בכבישים נראה ללא סוף וללא כל שליטה. אבל בכל אלה אפשר להאשים את הרצפה העקומה, ואת הכדור הלא תקני. בכל הקשור להתנהלות המחדלית בעניין מסמך הרפז, ואל מול מבקר המדינה, אנו רואים פשיטת רגל של ממש, אינטרסים שקשה מאוד להבינם. סוף דרכו של שלטון החוק של וינשטיין-דנינו-סגלוביץ' בואו נחזור ל-2010 - ניסיון סיכול מתוכנן וממוקד מאוד של חבורת קושרים נגד יואב גלנט לסכל מינויו כרמטכ"ל. הסיכול מדיף ריח צחנה. נראה שהסיכול עומד להיכשל. ברור שהקושרים נגדו השתמשו באמצעים פליליים (לפחות זיוף) על-מנת למנוע ממנו את התפקיד, ואז צצה תוכנית הגיבוי. מתפרסמת תמונת ביתו של גלנט, מתפרסמים נתונים על סלילת שביל כורכר על שטח ציבורי, על חריגות בנייה במבנה, ונטיעת זיתים על סלעי טרשים שלא היו בבעלותו. לידי מבקר המדינה מגיע גם תצהיר עליו חתם גלנט ואשר על-פי הבנת המבקר חטא לאמת. כמו-כן התגלה מכתב שנשלח על-ידי גלנט למינהל מקרקעי ישראל אשר המבקר קבע כי היו בו אי-אמיתות. קביעות עובדתיות אלה של המבקר, הספיקו לוינשטיין להודיע שאין בכוחו להגן על מינוי גלנט בבג"ץ – על-אף שהשופט יעקב טירקל הודיע שכל החומר היה ידוע לו טרם שמע עליו מהמבקר, וכי אין במידע כדי לפסול את גלנט כרמטכ"ל, הגם שבג"צ דן כבר בפרשה כשנתיים קודם לכן, וחייב את העותרים לשלם לגלנט את הוצאותיו. מי שבקיא קצת בבוקה ומבולקה של הקרקעות בחלקים נרחבים של ההתיישבות העובדת, יודע כי גלנט על כל עוונותיו הוא אולי לא מ-ל"ו הצדיקים, אבל הוא ודאי חלק מ-מ' הצדיקים, לא מלאך, אבל איש נורמטיבי וישר (לפחות בהיבט חוק התכנון והבנייה), שברומא התנהג כרומאי קטנצ'יק, ורק היה טיפש מספיק לחתום על מסמכים במקום לתת לאשתו לחתום עליהם, כמו המשרת ההודי של וינשטיין, עניין של הגברת... נתונים אלה הספיקו ליועץ המשפטי לממשלה על-מנת לשלול את המינוי, ולהודיע שלא יגן עליו בבג"צ, ובשל מדיניות בלתי אחראית של בית המשפט העליון הקודם, בקבלו כמעט כל מה שיש ליועץ המשפטי לומר, נאלצו ראש הממשלה ושר הביטחון לסגת. ועתה, אותה קבוצה אשר סיכלה את גלנט, מתגלית במלוא עליבותה, במלוא פליליותה הלכאורית, במלוא חתירתה תחת אושיות השלטון. ואיפה היועץ המשפטי לממשלה? נראה בבירור שהיועץ המשפטי פועל נגד שלטון החוק לכאורה, תוך שהוא מגן על עבריינים מסוכנים מאוד לכאורה. עבריינים אשר כל מעשיו של גלנט אם מוכפלים במיליון הם זבוב לעומת החשדות נגדם. האם היועץ המשפטי לא מבין מה שילד בן 5 מבין? האם הוא שכח לגמרי את קורס יסודות המשפט שלמד בצעירותו? האם בשל התנהגותו התמוהה והמוזרה, חייב המבקר לוותר על פרסום הדוח לעת עתה, רק על-מנת שהיועץ יבין סוף-סוף שהוא מגן על אנשים שלא ראויים להגנה, והורס בכך את שלטון החוק? ואם תהיה חקירה? מי יפקח עליה? היועץ אשר נלחם נגדה? המפכ"ל שלא יזם אותה על-אף שהסירחון הגיע לשמיים? או אולי ראש אח"מ אשר במקום להיכנס בחשודים בכל הכוח העדיף להישאר ידידותי ומחויך לחשודים? שלטון החוק של וינשטיין-דנינו-סגלוביץ' הגיע לסוף דרכו, אין כל שמץ של ספק בלבי בכך. הם התגלו במלוא עליבותם וחוסר מקצועיותם לדעתי אל מול נחישות המבקר הראוי להערכה יתרה. הם חייבים ללכת הביתה, וטוב שעה אחת קודם.