זאת הפוליטיקה, טמבל

אנשי מוסר יש משני עברי המתרס הפוליטי. זאת הסיבה שאפילו זכויות אדם הן נושא שנוי במחלוקת. בפרפראזה לקלישאה "מה שרואים מכאן, לא רואים משם", ניתן לומר על זכויות אדם, "מה שרואים מצד שמאל, לא רואים מצד ימין". דוגמה: ביוני 2004, בג"צ פסק נגד תוואי גדר הביטחון. העלות: מיליונים רבים. השופטים נדרשו להכריע בין שתי זכויות יסוד. העותרים הפלשתינים עמדו על זכותם לעבד את אדמתם, מנגד - בכירי ביטחון הדגישו את זכות הישראלים לחיות בביטחון. שופטי בג"צ הכריעו לטובת הפלשתינים, והציתו מחלוקת. נשיא בית המשפט העליון לשעבר, כבוד השופט משה לנדוי, לא התאפק ושחרר תמיהה: "אני פשוט לא מבין את פסק הדין הזה. אני לא מבין את דרך החשיבה. אני אפילו לא רוצה לבקר אותו - הוא פשוט לא מובן לי". זה אותו משה לנדוי שהרגיז את יצחק רבין בגין רגישותו לזכויות אדם. למי ששכח - ועדה בראשותו של לנדוי, חיברה דוח האוסר על חוקרי שב"כ לטלטל חשודים טרוריסטים בחקירה. אפילו ציפי לבני - שהמירה את ד(ע)תה בעבור חיבוק שמאלני, הייתה חד-משמעית: בג"צ בנושא הגדר - לא היה צריך להתערב. הריסת שכונת האולפנה, היא מעשה אסור מבחינה מוסרית ודמוקרטית. העתירה הוגשה בשם זכות הקניין. יש כאן הצגה שקרית. ונניח שהשכונה הוקמה על קרקע פרטית - מה שלא הוכח, האינטרס המובהק של בעל הקרקע מוביל ישירות לפיצויים. במקרה הזה - הפיצוי הוא האופציה היחידה שלו לממש את זכותו. הריסת השכונה תיתן לו כלום! נשארנו עם הפוליטיקה... פסיקת בג"צ מטלטלת את הקואליציה. זאת פוליטיקה. גאולה אבן הגדירה את הסיפור במילים "מוקש פוליטי" (המוסף, 3.6.12). אני מסתכל על הפרצופים השמחים (יריב אופנהיימר ודומיו) ודעתי מתחזקת. תוציאו את הפוליטיקה מהסיפור ותגלו שפלשתיני מנושל לא מעניין אותם. פיצוי כספי לבעל הקרקע - הוא הדבר האחרון שהיו רוצים בו, מפני שזה מיירט את האינטרס הפוליטי של השמאל. הם רוצים עקירה. אם אי-אפשר להגיע לזה דרך הקלפי, יש דרכים חלופיות... השמאל הבלתי דמוקרטי מתעקש לראות במימוש האידיאולוגיה שלו - למרות שהוא במיעוט. בדמוקרטיה בריאה, הקלפי פולט את הרצון המשוקלל של כלל המצביעים. השמאל איבד את האמונה בכוחו האלקטוראלי, והוא פועל באמצעות מוקדי כוחו האלטרנטיביים: התקשורת ובית המשפט העליון. בג"צ שמקבל עתירה עוקפת קלפי, מזמין חוקים עוקפי בג"צ. מישהו צריך להזכיר לשופטים, שכמו הפוליטיקאים - גם הם משרתי ציבור. בשרי נעשה חידודין-חידודין כשאני רואה את האדישות של שופטי העליון להתדרדרות באמון הציבור. בית משפט שהציבור לא מאמין בו - בפועל, כופה את עצמו על האזרחים עם כל המשתמע מכך... יריב אופנהיימר יודע את מה שאני יודע: בית המשפט העליון הוא זרוע ביצועית של השמאל. תנו לנו בית משפט ימני - ותשמעו את זעקת הקוזאק הנגזל של צבוע שמאלני. אחרי 64 שנות שלטון שמאל בעליון, הגיע זמן למהפך...