הצעה פשוטה ומעשית להבטחת תגמולי מינימום לסופרים ולמשוררים, בעד כל עותק שיימכר מיצירותיהם: ייקבע בחוק חיוב הוצאת הספרים לשלם לסופר תגמול מינימום בעד כל עותק שיימכר מיצירתו, כערך שבריר משכר המינימום הקבוע בחוק, נניח פרומיל ומחצה (כיום 6.15 ש"ח לכל עותק) – המע"מ ישולם על-ידי ההוצאה, ולא יחויב בכך הכותב. חקיקה זו תהווה שכר מינימום לסופרים, ודינה יהא כדין העבודה המגן, כמעמד שכר המינימום בחוק.
יובהר הברור מאליו - זהו תגמול מינימום, וההוצאה תוכל לשלם מעבר לכך.
הצעה זו מייתרת כל סבסוד ופיקוח מצד הממשלה, כל הסדרה והתערבות נוספת וכל מנגנון מגושם ומסובך המחייב הוצאת הספרים או רשתות השיווק. רשתות השיווק תצטרכנה לשקול מהו מחיר המבצעים הנמוך ביותר שמבטיח להן ולהוצאות רווח – ותו לא.
לדוגמה: אם תגמול המינימום לעותק יהא 6.15 ש"ח, ועל זה יתווסף מע"מ בסך 98 אג' (16%), הרי שהתגמול יחייב את ההוצאה לשלם לסופר ולאוצר 7.13 ש"ח עבור כל עותק שיימכר בדרך כלשהי. זה אומר שהתגמול להוצאה בעד מכירת כל עותק יצטרך לעלות על 10 ש"ח, וכן בהתאם התגמול מהמכירה לרשתות השיווק.
לא עוד ספר ב-10 ש"ח, אך עדיין הרשתות תוכלנה לשווק ספרים ב-25 ש"ח... ארבע(ה) במאה, בלי מנגנון מגושם ומסובך המחייב את ההוצאות והרשתות להתנהל באופן מסוים בשנה או בשנתיים הראשונות להוצאת היצירה, וכן ללא פיקוח המדינה.
סופרים ומשוררים ידעו מעתה מראש מהו תגמול המינימום המחייב המגיע להם בעד כל עותק.
יודגש שההצעה אינה מיועדת לאלו המחזיקים בהשקפת עולם נוסח ריקרדו מילטון פרידמן או נוזיק, שהרי ממילא אינם סבורים שיש להבטיח ליוצרים דבר מה. ההצעה מיועדת לאוזני כל שחפצים בעידוד תרבות הספר בכלל, ובעידוד היצירה העברית בפרט.
ועוד דבר: אולי כדאי לפטור יוצרים ממיסוי כלשהו על פרסים שהם מקבלים בגין יצירותיהם. על-אף הכתוב בקהלת: "ואל תכתוב ספרים הרבה" - ובא לציון גואל ולתרבות הספר ישראל.
