ארבעה ב-100 ועשרה ב-200 - כך, בזילות ללא תקדים, נמכרים כיום בישראל, ספרים, כאילו מדובר בקילו או שניים של פירות וירקות, במחירים של שוק סיטונאי.
אבל אלה הם פניו של שבוע הספר בארץ, שנפתח אתמול, בשעה רעה ובסימן של משבר עמוק, שלא היה דוגמתו בעבר. זהו גם פרצופו של "עם הספר", שלמד להתייחס לדף הנקרא, כאילו היה עטיפה של דג מלוח.
הזילות הנוראה לספר העברי היא תולדה של מאבק-איתנים בין שתי רשתות השיווק, "צומת-ספרים" ו"סטימצקי", לבין הוצאות הספרים השונות. המאבק ניטש על גבם של סופרים המקבלים עבור סחורתם שכר-רעב והניצבים חסרי-אונים אל מול לווייתן ענק שבולע אותם ללא רחמים.
קהל היעד של הקונים שועט על "מכירת החיסול" וקונה מכל הבא ליד: קילו או שניים של ספרים - רק שיהיו! אבל אלה, שוכבים, לא אחת, בבית כאבן שאין לה הופכין. חלפו הימים שבהם המתין הישראלי המצוי לספר החדש שייצא, כשהוא בולע אותו בשקיקה. גם הספריות הציבוריות, שהארץ מלאה אותן בעבר, הולכות ונעלמות מן הנוף התרבותי. בעידן של טלוויזיה ואינטרנט יש משקל רב יותר לתמונה הוויזואלית שעל המסך ולטקסט שמופיע על צג הכונן.
שינוי המצב המשבר הפוקד בימים אלה את ענף הספרות דחק את הסופרים לקרן-זווית. תחום העיסוק שלהם, המהותי כל כך למורשתו של העם היהודי, הפך עבורם רק למותרות. כשוחרי פרנסה לשמה הם אינם יכולים עוד להרשות לעצמם את הלוקסוס הזה. שכר הרעב, שלו הם זוכים עבור סחורתם, פשוט אינו שווה את השקעתם בה. שבוע הספר, בן עשרת הימים, רק מעצים את סבלם והופך ל"עשרת הימים הנוראים" שלהם.
אז מי, לעזאזל, צריך בכלל את שבוע הספר העברי, כש"צומת-ספרים" ו"סטימצקי" מוכרות את הספרים שלהן, כל השנה, בזיל הזול? וחוץ מזה, מרקיז, הספרייה שבונים לעצמם לקוחותיהן של רשתות הספרים אינה אלא ספרייה מקרית ומחוררת. כזו שיוצריה הם בעלי רשתות השיווק בעצמם, והיא נקבעת על-פי האינטרסים שלהן בלבד. ספרייה כזו אינה מבטאת כל טעם אישי ואין מאחוריה כל בחירה כנה וחופשית. בסופו של דבר היא לא רק ממוטטת את ענף ההוצאה לאור, אלא גם יורקת בפרצופם של הסופרים עצמם.
אבל גם במצב העגום שנוצר, עדיין ניתן להציל את שבוע הספר ולהפוך אותו מחגא לחג. אפשר לעשות זאת, למשל, כשאת הדוכנים שלו גודשים בספרים שאזלו מן השוק במרוצת השנים. וכך, פתאום עכשיו, פתאום היום, יחזור ויצוץ לו ספר, שהיה מבוקש כל כך בעבר, ושכיום הוא נדיר להשגה. במצב החדש ייצאו נשכרים גם הקונה, המשתוקק כל כך לספר הנדיר, וגם הסופר, ששוב תהיה לו עדנה שאבדה.
