בפרשתנו, בהעלותך, פונים בני ישראל אל משה ואומרים לו: וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה; וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים, וְאֶת-הַשּׁוּמִים - ודבר זה מפתיע מאוד. האם באמת קיבלו בני ישראל בהיותם עבדים במצרים אוכל רב, בשפע, ועוד בחינם?
בספרי נאמר: "זכרנו את הדגה, וכי יש בעניין שהיו המצרים נותנים להם דגים בחינם? והלא כבר נאמר 'ואתם לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם'. אם תבן לא היו נותנים להם בחינם, דגים היו נותנים להם בחינם? ומה אני אומר חינם? חינם מן המצוות" [ספרי, בהעלותך, פסקה פ"ז].
ומפרש הספרי: "ומזה הטעם היו האנשים שונאים את הארץ, לפי שהיו אבירי לבב הרחוקים מצדקה, לא היה להם חפץ לילך ממקום הפטור למקום החיוב ובפה מלא אמרו כן 'זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים בחינם', חינם מן המצוות וביאור הדבר שהיו אוכלים בלא תרומות ומעשרות כי מטעם זה מנו שם את הקישואים ואת האבטיחים וכולי לפי שכל אלו פטורין מן המעשר בחוץ לארץ, אפילו מדרבנן, ואילו בארץ ישראל חייבים מדרבנן".
אדם לעמל יולד - לא רוצים! כלומר, בני ישראל (לא כולם, רק האספסוף שביניהם, ויש אומרים מצאצי הערב-רב שהסתפח לעם ישראל) באים בטענות למשה, אולם לא רק שטענותיהם אינן לגיטימיות ופוגעות במורל ובאחדות של עם ישראל, טענותיהם שקריות לחלוטין ומסלפות את האמת.
האנשים הריקים הללו פחדו להיכנס לארץ ישראל בשל ההכרח לקיים שם את המצוות, ולא מדובר רק במצוות מעשר אלא בכלל המצוות. טוב להם עם חיי המדבר, חיים בבטלה ללא מעשה, חיים בהם מקבלים אוכל משמיים, ללא צורך לעמול, לא בעבודה פיסית ולא בלימוד תורה, והם מפחדים מההכרח להיכנס לארץ ישראל, ללחום, אולי אף להיפצע ולהיהרג, ואז להתחיל לחיות חיים מלאי קדושה, חיי תורה, חיים לא פשוטים של עמל.
ומכאן אפשר ללמוד מספר דברים, כי מי שמוכן להתבטל מתורה וממעשים, מוכן לשקר ללא מורא, ובגלוי, ולהחציף פנים לגדולים ולטובים ממנו, כי אין לו יראת השם. מי שרוצה להתבטל מתורה, מוכן לחזור למקומות של סחי ומיאוס, העיקר לא לעמול. מי שרוצה להתבטל מתורה ומקיום מצוות, מוכן להעדיף את האושר הרגעי, הדחף העכשווי, ולא להסתכל קדימה, בראייה נכונה ומפוקחת. וכמובן שאנשים אלו מעדיפים את טובתם העצמית, האגוצנטרית, ולא את טובת הכלל, החברה בה הם נמצאים. ולא סתם מכנה אותם הכתוב אספסוף, שכן פראי אדם אלו כלל לא ראויים להיכלל בעם ישראל.
יהי רצון שנזכה להיפטר מהאספסוף והערב-רב שהסתפח לעמנו, ונדע לזכות לחיות חיי תורה ומצוות. שבת שלום.