פינוי שכונת האולפנה וההתייצבות של ראש הממשלה כנגד חוק ההסדרה, מוכיחים לנו שוב שסיסמאות הימין המדיני הם לא יותר מאמירות פופוליסטיות שאין להן אחיזה במציאות. ראש הממשלה ושריו, שמתגאים "בתמיכה" שלהם בהתנחלויות, יודעים שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה התנגשות עם העולם המערבי ולכן הם שוב נסוגים מההצהרות הפופוליסטיות שלהם ופועלים בניגוד מוחלט להבטחות שלהם. מאוד קל לחברי הכנסת ולראש הממשלה להבטיח הבטחות פופוליסטיות לציבור הבוחרים שלהם לפני הבחירות, אבל כשמגיע העת ליישום ברור אפילו להם שאי-אפשר ליישם את המדיניות הקיצונית של ה
מתנחלים ושל הימין הישראלי. איפה השר לאיכות הסביבה
גלעד ארדן שמתלהם כל הזמן נגד הערבים ומגבה את ההתנחלויות, איפה שר החינוך
גדעון סער שיוזם סיורים פופוליסטיים לחברון ואיפה ראש הממשלה שהבטיח למתנחלים הבטחות שאותן הוא לא יכול לקיים.
העיקר הכיסא המציאות היא שבכל הסכם עתידי ישראל תצטרך לפנות את כל ההתנחלויות המבודדות, ומה שיישאר בידינו הם רק גושי ההתנחלויות הגדולות. אנשי ציבור רבים מנסים לטשטש את האמת הזאת, בגלל סיבות אלקטוראליות אבל כל מי שיש לו עיניים בראש "רואה" שהמציאות הבינלאומית והמציאות האזורית בסופו של דבר יובילו לפתרון מהסוג הזה. ראש הממשלה, נתניהו וחברי המפלגה שלו, למרבה הצער, מטעים את הציבור הימני בישראל בכך שהם מבטיחים הבטחות שבהם הם לא יכולים לעמוד. אם ראש הממשלה ושרי הימין באמת מאמינים בחזון ארץ ישראל השלמה, אז מה מנע מהם להעביר את חוק ההסדרה ההזוי שדרשו מהם להעביר. מסתבר שאפילו הימין כבר מבין שאין מנוס מפינוי של ההתנחלויות המבודדות ומהגשמת חזון שתי המדינות שמקובל היום על העולם כולו. זה לא מפריע אבל לראש הממשלה ולשרי הממשלה שדואגים רק לכיסא שלהם, להמשיך להבטיח הבטיחות שווא ולשלוח אלפי אנשים לגור בישובים שיוחזרו בוודאות לפלשתינים כאשר יושג הסכם איתם. הצביעות הזאת של חברי הממשלה פוגעת קשה בבוחרי הימין אבל היא גם פוגעת במדינה כי היא מסכלת כל אפשרות להגיע להסכמה ופוגעת בתדמית של ישראל שמוצגת כמדינה בריונית.
לחזור למציאות תומכי הימין צריכים עכשיו להתעורר ולהבין שרימו אותם במשך שנים, וכי אין באמת אלטרנטיבה ימנית למצב בו נמצאת ישראל. במציאות הבינלאומית ישראל לא יכולה לספח את השטחים, והבניה בהתנחלויות היא בבזבוז משאבים אדיר כי בסופו של דבר נאלץ לנטוש את השטחים. בדיוק באותו אופן שבסופו של דבר ישראל החזירה את סיני, יצאה מלבנון ונטשה את עזה, כך ישראל תצטרך גם לסגת מהשטחים במוקדם או במאוחר. השאלה היחידית היא כמה עוד משאבים מדינת ישראל תבזבז על אבטחת התנחלויות ועל בניה בבתים שבכל מקרה נצטרך להרוס ולפנות. הבטחות השווא של מקבלי ההחלטות הם הגורם לבזבוז המיותר הזה כי הם כל הזמן נותנים לעם תקווה שניתן יהיה לשמור על שטחי הגדה המערבית, למרות שכבר מזמן בקהילה הבינלאומית נגזר הדין ששטחים אלה יוחזרו לפלשתינים במטרה להקים עליהם את מדינת פלשתין. ראש הממשלה ושרי הימין יודעים כבר שדינם של ההתנחלויות הקטנות יהיה בדיוק כמו דינה של גבעת האולפנה, אבל בגלל הרצון שלהם לקבל את תמיכת הימין הם מטעים את האזרחים ומתחייבים למצע ודרך שאותה הם לא יכולים לקיים. זה יפה לומר שמדינת ישראל כולה היא שלנו וזה גם יפה לומר שירושלים כולה היא שלנו, אבל בפועל גם ראש הממשלה וגם כל מי שמקיפים אותו יודעים שזה לא מציאותי ושיום אחד נאלץ להחזיר את הכול ולחזור פחות או יותר לגבולות הקו הירוק.
חיסול חוק ההסדרה ופינוי שכונת האולפנה הוכיחו לכולם, שהימין המדיני כבר מזמן לא קיים, ושההתלהמות הימנית של ראש הממשלה והשרים שלו היא לא יותר מתעמולת בחירות שאינה ניתנת להגשמה.