איך ייתכן שספר נמכר ב-25 שקלים והסופר מקבל פחות משקל? האם זה טיב ההסכמים שהסופרים חותמים עם המו"לים שלהם? ומדוע זקוקים היום הסופרים למו"לים כאשר מחירי הדפוס האיכותי הם הרבה יותר עממיים מאשר בעבר? וכיצד יכולים כוחות שוק להשתלט עליו, ולהציפו בסחורה זולה? היכן ההגנות נגד היצף בחוק ההגבלים העסקיים?
את כל השאלות האלה ראוי היה שישאלו עצמם הסופרים, ראוי היה שהם ישאלו את מקבלי ההחלטות, וראוי היה שגם הציבור - אשר ודאי חפץ להגן על אייקוני התרבות שלו - גם היה שואל את גורמי השלטון.
אבל הציבור לא מתעניין, ובצדק. מה לי ולהגנה על
עמוס עוז ודומיו, סופרי הממון של פרסים ספרותיים על פעילות פוליטית? מדוע שנגן על אנשים פוליטיים אשר גם כותבים, וגורפים פרסים ספרותיים לכאורה, על אדמתה הארורה של גרמניה, כאשר ההסברים על הפרס מעידים חד וחלק שהפרס נועד לבטא גמול על הדעות והפעולות הפוליטיות של הסופר?
כל עוד עמוס עוז ודומיו הם הדוגמה עבורה צריך היה כל אזרח להילחם, לא תהיה פה מלחמה. המו"לים ימשיכו בשלהם, ועמוס עוז ודומיו ימשיכו לטהר תמורת כסף את המצפון הגרמני, והכל יהיה בסדר.
ככל שציבור הסופרים אינו מאורגן, ראוי שיתארגן, ראוי שלא ייתן כל תפקיד ייצוגי לאותם סופרים המקוממים בדרך בה הם הולכים, באמצעות המימון הגרמני והאירופי לדעותיהם הפוליטיות, ואז, רק אז, יצפו לתמיכת הציבור.
אין לפסול דעות פוליטיות, לא של סופרים ולא של אחרים. אך ודאי יש לפסול את מסחורן של הדעות האלה, והפיכתן לכלי לליקוק ישבנים של דורות ההמשך של משמידי עמנו, בתמורה להרבה כסף.
