יושבים שעות מול המסך ומספרים לכל העולם ואחותו מה עובר עלינו, מהי השקפתנו הפוליטית, מעלים קישורים ומשתדלים להצחיק. את מי? אנשים שאנחנו לא מכירים, ואני ספק אם בחיים האמיתיים מחוץ למטריקס הייתם הופכים חברים שלהם או ההפך. אני מדבר כמובן על הרשת החברתית פייסבוק. המקום הזה המתנהל כמיקרו-קוסמוס מקביל, אחראי לחברויות, שנאות, קנאות, רכילויות, מתחזים; ובעצם כל מה שיש כאן, קיים גם ביקום הקיברנטי, יציר כפיו של האל הכל יכול בעולמו הסייברי, אדון מארק צוקרברג, המיליארדר הקמצן.
גם אני הייתי יושב ומקדיש לא מעט זמן שיכולתי לנצל בצורה מועילה מול מסך המחשב, בתקווה לקבל עוד "לייק" או תגובה אוהדת. יש לומר שזה די ממכר. לאחרונה החלטתי לחשוף שם את דעתי הפוליטית התומכת במורשתו של הרב מאיר כהנא הי"ד, ומאז חלק מחבריי הווירטואליים החליטו לנתק קשר. לעומת זאת קיבלתי אינספור הצעות חברות מאנשים שהשד יודע כיצד הגיעו לדף שלי.
האגרוף המכאיב של כ"ך שיניתי לפני מספר ימים את תמונת הפרופיל לתמונת האגרוף הידוע של מפלגת כ"ך, ובשל שטיפת המוח שנעשתה כאן לציבור, היו חברים שהביעו זעזוע וסלידה מכך. אין צורך לומר שמדובר בשמאלנים צבועים שתמונות של דגלי החמאס או צלב הקרס הנאצי לא מפריעות להם מול העיניים, רק האגרוף של הרב כהנא. כנראה שהבומבה שלו, גם שנים אחרי לכתו, כואבת מאוד בפרצופם של המתנגדים לו ולדרכו.
לא עוד "פייסבוק" אותם צבועים הלכו והתלוננו שהתמונה הזאת פוגעת ברגשותיהם. פועליו הווירטואליים של אדון צוקרברג החליטו להעמיד אותי בפינת הכיתה עם ה"פייס" [הפנים] לכיוון הקיר. קיבלתי השעיה לשלושה ימים, כרטיס אדום עם אזהרה להשעיה ממושכת. אני יכול לראות את הדף שלי רק כצופה מהצד. איזו חוצפה ויהירות! במקום להגיד תודה שהפכנו אותו למיליונר ושבזכותנו הוא יכול לאכול טוב במסעדות ולשמור לעצמו את הטיפ, סותם אדון צוקרברג פיות לאנשים. חופש ביטוי - רק לשמאלנים בממלכת הפייס כחולת המטריקס.
הדיקטטור הקטן שוכח שאנחנו לא עובדים אצלו והוא קיים בזכותנו, בעלי הדפים בפייסבוק. ואנחנו, כמו מטומטמים, עושים זאת בחפץ לב וחינם אין כסף, מבזבזים שעות על לא כלום. החלטתי לסגור את הדף שלי לצמיתות, ואני ואדון צוקרברג כבר לא. ממליץ לכולכם לנהוג כך, להכניס קצת פרופורציות לאדון צוקרברג החצוף. פתאום תראו שיש לכם זמן לחיות במלוא מובן המילה. אני לא אחזור לשם יותר, אולי תמורת תשלום.
