לפני שבועיים התבקשתי להשתתף ביום עיון למלחמת שלום הגליל (המתוכנן ליום 11.6.12), בפני פורום הפיקוד הבכיר של צה"ל-בהצגת כשלי מערכות הפיקוד והשליטה, לרבות הסבר להימנעות משמירת רציפות הלחימה.
כעבור שבוע הודיעני נציג מחלקת ההיסטוריה על ביטול הרצאתי, משום לחץ שהפעיל האלוף במיל
יצחק מרדכי, שדרש מהרמטכ"ל בתוקף להציג את מהלכי אוגדתו (91) במלחמה. מכל מקום אין לי טענה כנגד איציק, הגם שדרישתו לספר את עלילות האוגדה במלחמה שהסתיימה לפני דור, עומדת בסטנדרטים של ימי זיכרון.
מנגד, היענות הרמטכ"ל לסיפורי מלחמה במקום ללבן סוגיות עקרוניות - מלמדת כי אין חדש במטכ"ל, המשמר בהקפאה עמוקה את שדרוג קלקולי המלחמות בהפיכתם ללקחים של ממש. מאחר שקצרה ידי להציג לקחים אלה לפורום הפיקוד הבכיר, לא נותרה בידי הברירה זולת הבאתם בפני הקוראים באתר. בתקווה כי לחץ ציבורי יביא (אולי) את הממסד הפוליטי, לכפות את המטכ"ל להתכנס לבחון, ולסכל את הכשלים האלה אחת ולתמיד.
הנה הדברים ללא השמטות וקיצורים: בהנחה כי אין אירוע זה בחזקת יום זיכרון, ומטרתו לנתח נכון את מלחמת "שלום הגליל" להפיק את לקחיה, הכרחי להפנים: כי כל לקחי משל"ג הופיעו עוד קודם במלחמת "ששת הימים", "במלחמת יום כיפור" - ולמרבה הצער חזרו והכו גם במלחמת לבנון השנייה.
בראש הכשלים וכסיבת היווצרותם, בולטת חולשתם של מערכות הפיקוד והשליטה, בהכנת הצבא ובהפעלתו במלחמה. מה שהביא בכל המלחמות: ליישום לוקה של הקרב המשולב בין זרועי; לשילוב פגום בקרב הבין חיילי; לעצירת הלחימה לעת ערב, וחידושה ביום שלמחרת; לחוסר במודיעין טקטי, באיכות בכמות ובזמן; לחולשת מערכות התמך (הלוגיסטיקה); ולירי דו צדדי, של כוחותינו. היות שהמדובר בזהות וברצף, סביר כי אלה יופיעו גם במלחמה הבאה. משמע, עלינו להתייחס למלחמה הזו כאילו הסתיימה אתמול. ואם כך, ה- "כאילו הפקת לקחים" המתקיים אצלנו - חייב להיות הלקח הראשון להפקה.
ואכן אם לקח זה היה מופק כהלכה, הייתה בידינו היכולת להשתחרר מרישומו העז של אירוע נחקר בבחינת: מי אמר למי ולמה, ומי החמור ומי הוא הגיבור, את מי להדיח/ ואו לקדם, ולהקים אגף/ ואו זרוע- וכחליף היינו מתמקדים בסיבותיו. לא כל שכן, היינו מתייחסים להפקת לקחים כמו לכל שלב בבנין הכוח והכשרתו. משמע:
תחקיר ואימות; איתור הסיבות וסימון לקחים הראויים להפקה; קביעת סדר קדימות ותקצוב; תוכנית כוללת בקרה לאופני הפקת הלקח - הנמשכת אל תוככי המלחמה הבאה.
רק כך נתן להפנים ולהבין את פשר חולשת תפקודם של מערכות הפיקוד והשליטה, בדרגי מטכ"ל, פיקוד מרחבי, והגייס ולאשש סיבתם. משום היותם למעשה "בני ערובה" למיומנות האוגדה, ולא בכדי: כעוצבת היסוד בקרב היבשה מהווה האוגדה את דרג הבסיס לארגון צוותי קרב רב חייליים והפעלתם "בקרב המשולב הבין חיילי".
בעוד ריחוקה / קרבתה להתנגשות הטקטית, הנה כזו המאפשרת תכנון וניהול ישיר ויעיל של הסיוע האווירי הצמוד - וככזו מהווה האוגדה את דרג הבסיס למימוש " הקרב המשולב הבין זרועי". ולאור היותה מורכבת משלוש / ארבע חטיבות כולל גופי הסיוע והמנהלה, רק לה היכולת לנהל מבצעי לילה כהמשך למבצעי היום, וללא קטיעת הלחימה. וגם לה היכולת להביא את שילוב מערך התמיכה הלוגיסטית, במיטב האפשרי. ובנוסף כמו כל גורם פיקודי, עליה להאיר מעת לעת לדרג שמעליה תמונת מצב עניינית, משמע אופרטיבית בהתייחס למשימתה. מנגד. רשתות הקשר במשל"ג מדרג הגדוד לחטיבה לאוגדות לגייס ולפקוד המרחבי, מלמדות על שליטתו ברמה של הדיווח האינפורמטיבי וסתמי, בנוסח "אני פה ושם, פלוני במגע ואלמוני יורה, יש לו ככה וככה הרוגים פצועים, טנקים פגועים, ואם לא די מוסיף המדווח מתחושות בטנו - כמידע שאין בו כלום לעיצוב תמונת מצבו האופרטיבית של הדרג הממונה - זולת משוב בנוסח "אז תעשה ככה וככה, התקדם בזהירות, שמור על שקט וכדומה - המביא את המדווח והמדווח להפרת התחייבותם להשגת היעדים, בממדי שחיקה וזמן כפי שתוכנן.
לכאורה בולטת חולשת המסגרת האוגדתית, הגורמת לכשלים, אלא שהעמקה בסיגיה הייתה חושפת כי זולת רישום מצאי, המעיד על קיומה הפיזי של האוגדה, מערכות שליטה, חטיבות טנקים ונג"משים - לא הצלחנו להפיח רוח חיים אוגדתית של ממש. מה שהשמיט אז את הבסיס לתכנון מבצעי, ולאי השגת רוב יעדי המלחמה - אגב, בדומה למה שהשתקף גם במלחמת לבנון השנייה.
מה שמחייב במידי, להתאים את התכנון האופרטיבי בהתאמה למגבלות אלה. ובד בבד לאשש את סיבות המכשלה, ולסכלה בתואם למגבלות המשאבים והזמן. אם כך יעשה מובטח כבר בהתחלה, כי יתאפשר להצביע על שתי סיבות - המונעות מהאוגדה כעוצבת יסוד לתפקד כהלכה:
מקורה של האחת בתוכנית העבודה השנתית, שבה הגדוד מהווה את יחידת היסוד. בסתירה להפעלת הכוח במלחמה על בסיס האוגדה. מה שמאפיין את ניהול המלחמה בדפוסי בט"ש, מבטיח את הישנותם של אותם כשלים - ומביא לראשונה לעיני מפקד האוגדה, את מלא העוצמה האוגדתית במלחמה ממש. והשנייה - נובעת מתפיסת אימונים הלוקה בתכניה, וחמור אף מזה, בהנפקת נתוני כשרות וריטואלים - כפגע רע בשיקולי מקבלי החלטות בצבא ובדרג המדיני. ואכן, בחינת סיכומי תרגילי אוגדות 96 ו162 לפני משל"ג, בהשוואה לתפקודם בקרב: מלמדת כי מפקדיהם לרבות קציני המטה ביצעו בדיוק את שתורגלו. בעוד שהליקויים שהתגלו במהלך התרגיל, במקום לסקל אותם במהלכו, נשמרו בידי המנהלת לטריבונל/ המכונה גם סיכום תרגיל - מה שהבטיח את הופעתם של ליקויים אלה במלחמה.
משמע כי די באלה כדי להעתיק את הביקורת האישית / ואו הטלת ספק בדבר חוכמתם, אומץ לבם ונחישותם של מפקדי צה"ל דאז והיום - אל שיטת הכשרתם: המהווה מגרסה, הטוחנת את כישוריהם לאבק חסר ערך.
נוכח כשלי מל' יוה"כ שחזרו על עצמם ב משל"ג - חקר אחד ממפקדי צה"ל ופיתח ארבעה פרויקטים לסיכול המכשלות - ברובם נמצאים בכספות המטכ"ל:
שקף מס' 4 הפרויקט הראשון שנסמך על לקחי יוה"כ וביתר ביסוס על אלה של משל"ג, העמיד שיטה אחרת לאימוני המערך המבצעי. וככזה נמסר בינואר 1982 לכל קצין בדרגת אל"מ ומעלה. תקיפותו עמדה אז כהיום, הגם שהנמקותיו בתיאור האירועים, תואמים לסיפורה המעציב של מלחמת לבנון השנייה - עשרים וארבע שנים בטרם פרצה.
הפרויקט השני ובשמו "קלע דוד" בוצע בשיתוף עם כל אגפי המטכ"ל, ובסיומו עמדה על שולחנו של רמטכ"ל (דן שומרון ז"ל) תוכנית עבודה אלטרנטיבית לקיימת, שבה בסבב הופעלו האוגדות בשלמותם בתע"מ ובאימונים - בשליטת והכוונת מפקד/ת האוגדה.
הפרויקט השלישי עוצב כשיטה חדשנית לאימוני מערכת הפו"ש, ובשמו "מטה דוד". מודל שעלותו והכנתו מזערית, שירת בהצלחה ארבע אוגדות, וגם הודפס כספר בהוצאת מה"ד. אלא מאי, לאחר פרישתו מצה"ל של המתכנן והיוזם - נפח הפרויקט את נשמתו.
הפרויקט הרביעי שבוצע במהלך מלחמת המפרץ, מוקד בניסוח והגדרת הליכי הפקת הלקחים, במטרה להכניסו להפ"ע. למרבה הצער לנזק שנבע מחסרונו במלחמת לבנון השנייה, הסתיים הפרויקט כ הוראת ראש אגם/מה"ד - ומשם נעלם כלא היה.
לסיכום: כמתוכנן, יציג אחרי אביאם סלע את מעשה השמדת טילי הנ"מ הסורי, כמודל קלאסי לתאימות בין התכנון לביצוע. מה שהתאפשר בזכות ההכנות למבצע, בתכנון מוקפד ובהקניית מיומנות לטייסים. וחשוב לא פחות, אימות מדויק לנתוני יכולת - שהווה מסד איתן לקבל החלטות נאותות, ולממשם בשלמות. וזאת במהופך משהתרחש בקרבות היבשה, שם השתקף פער ממשי בין התכנון לביצוע.
הישנותו של הפער הבלתי נסבל במלחמת לבנון השנייה, ולאור שיקום כביכול של צה"ל היבשתי אחריה, מבטיח בוודאות את נזקיו במלחמה הבאה. מה שמחייב את סגירתו עד תום, ומיד.
