היחס לזיגזג שעשו שרים בקואליציה, טרם עלה חוק ההסדרה להצבעה, היה אמביוולנטי. מצד אחד - העדר מפנטז על עוד עקירות. מצד שני - הייתה כאן הזדמנות לסנוט בפוליטיקאים מהצד ההוא. זאת הסיבה שלא ראינו ריסוק אמינות, אלא כמה שריטות. שורות אלה עניינן, היחס של התקשורת לזיגזג, שקרים ובגידות של פוליטיקאים.
שקר שנוגד את האג'נדה של העדר, ייחשף לציבור בתוספת הוקעה, לגלוג וריסוק אמינות. שקר שמשרת את האג'נדה, לא ייחשף. שקרני ההינתקות, לא הוקעו. הבכיר שבהם, הרודן שרון, עדיין פופולרי. שקרני אוסלו לא הוקעו. הבכיר שבהם נשיא פופולרי. שקרני הנסיגה החד-צדדית מלבנון לא נחשפו ולא הוקעו.
לא זוכרים שאול מופז שמע מסוקרים ויועצים פוליטיים, שהקדמת הבחירות תקבור את מפלגתו. כדי להקדים סיכוי לקבורה, הוא מכר לנתניהו את האצבעות של קדימה במחירי סוף ה"זונה". כצפוי, התקשורת חגגה. ריסוק אמינותו התבצע מול המצלמות, כשרוצחי האופי רוקדים מסביבו את מחול החרבות.
כל הציבור זוכר את הפיגוע בדמוקרטיה שביצע השקרן האולטימטיבי, הרודן
אריאל שרון. במקום לעצור בעדו, הוא זכה למפלט בקופסת האתרוגים של אברמוביץ'. לעומתו, אף אחד מאלה ששאלתי, ושאלתי רבים - לא זוכר שטומי לפיד התנגד לתוכנית הנסיגה החד-צדדית של מצנע (ההינתקות), לפני ואחרי הבחירות.
אילו כלבי השמירה היו נאמנים לדמוקרטיה - שרון לא היה עוקר, שהרי הציבור הצביע נגד התוכנית של מצנע, והמתפקדים הצביעו נגד שרון. התקשורת רצתה עקירה! שרון זכה לשירותי אבטחה, וכל הפוליטיקאים שהביעו התנגדות להינתקות, ידעו שהתקשורת לא תציג את ערוותם המוסרית.
ובאשר לטומי לפיד. לא רק שלא הזכירו לציבור את התנגדותו להינתקות, התקשורת לחצה עליו להצביע בעד התקציב - למרות שהיה יו"ר אופוזיציה - כדי לאפשר לעוקר להמשיך בדהירתו הבלתי דמוקרטית.
דשדוש ברקי דוגמה נוספת:
אהוד ברק. התקשורת רצתה לראות בנסיגת צה"ל מדרום לבנון. אהוד ברק - ולא רק הוא - הזהיר מרעיון הנסיגה בלי הסכם. "מי שמדבר על נסיגה חד-צדדית, הוא חסר אחריות. הוא יביא לחיזוק החיזבאללה, ליותר הרוגים, ויותר קברים... ברור שבלי הסכם, הסדר כולל בלבנון שקשור בהסכמה סורית - אין תנאים, ואין נסיגה"! (פופוליטיקה, 3.2.97).
בשלב מסוים הבין שאם הוא רוצה את תמיכת התקשורת מול נתניהו, עליו לשמש קבלן ביצוע של
כרמלה מנשה ו
שלי יחימוביץ', ולהסיג את צה"ל מלבנון בלי הסכם. ברור שלא נמצא נברן הארכיון שיציג את ברק (והאחרים) כזגזגן.
אהוד ברק מדשדש, אריאל שרון איננו, כמוהו טומי לפיד. אבל קורבנות הזיגזג עדיין כאן, והתקשורת שמשמשת מפלטו של הנבל הנכון - גם היא כאן.
בארכיונים של ערוצי התקשורת השונים - יש הוכחות שפושעי אוסלו עברו על החוק הפלילי. לסיסמה "פושעי אוסלו לדין" יש קייס משפטי. עד שבכירי העדר לא יתפייסו עם האמת - שקט לא יהיה כאן. לא שקט, ולא שלום.
