הדעה הרווחת בדעת הקהל הבינ"ל גורסת כי נמשכת ההקצנה האידיאולוגית בחברה המוסלמית, ופרשנים לענייני המזרח התיכון אף קיבעו בתודעה את התובנה כי מה שהחל כ"אביב הערבי" הפך עד מהרה ל"חורף אסלמי" קודר.
ההישגים הניכרים של תנועת ה"אחים המוסלמים" בפרלמנטים של תוניסיה, מצרים ומרוקו והאפשרות לבחירתו של נשיא מצרי מקרב תנועה זו, משתלבים לפחות לכאורה, בהילך רוח מעורר דאגה זה.
דווקא על-רקע זה, יש עניין בהפניית זרקור אל עבר ועידה בינ"ל שכונסה לאחרונה במוסקבה (25-26 מאי 2012), שכותרתה ״דוקטרינה איסלאמית המתנגדת לרדיקאליות״, שבה נטלו חלק אנשי דת בכירים מ-23 מדינות מוסלמיות (בהן, סעודיה, מצרים, כווית, קטר, ירדן, מרוקו, תוניסיה, עירק ורפובליקות הקווקאז) לצד ראשי הקהילה המוסלמית ברוסיה, לצורך גיבוש "פתוות השלום" כהגדרתם. לציון מיוחד זכתה השתתפותם של נציגי האחים המוסלמים ממצרים.
הוועידה שהוגדרה כגדולה מסוגה, לא זכתה, משום מה, לפרופיל תקשורתי ניכר, הגם שהמסר שנועדה לשדר תואם ברוחו גם את מדיניותו של נשיא ארה"ב, אובמה, המנחה הבחנה קטגורית בין דת האסלם כשלעצמה לבין הטרור מבית היוצר של אל-קאיעדה.
הג'יהאד - כמאבק נגד הרשע ולא מלחמת מצווה מכל מקום, ההודעה המשותפת שפורסמה בתום הוועידה, במתכונת של פתווה, מגנה את תופעת הרדיקליזאציה וקובעת כי יש להגדיר את המושג "ג׳יהאד" כמאבק נגד הרשע ולא כמלחמת מצווה כפי שנטען ע״י הקיצוניים, בעוד המושג ״תפקיר״ יתפרש כהעדר אמונה ולא כקריאה לחיסול האדם הכופר וחסר הנאמנות. המושג "ח'ליפות איסלאמית" יחדל מלשקף חתירה לשיטה שלטונית החולשת על כל העולם.
איש דת רוסי בכיר, המופתי אל-ביר קרגאנוב, הבהיר בהקשר זה כי בקרב הדור הצעיר במדינות המוסלמיות שוררת בורות לגבי הבנת המשמעויות של מושגים מן הסוג הנ"ל במסורת האיסלאמית, ולפיכך מוטלת על אנשי הדת המשימה לחדד את מהותם האמיתית של ציוויים אלה .
דוברים נוספים הטעימו כי פרשנות מוטעית של מונחים אלה היא ביסוד הרדיקאליזציה של מוסלמים רבים ברחבי העולם, וכן כמימד המדרבן אותם לעבר אלימות מזויינת ולחתירה לשלטון טוטליטרי בעל ציביון דתי. מוטיב זה ניצב בלב סכסוכים רבים במרחב האסלמי, מצפון הקווקאז עבור דרך אפגניסטאן וכלה בסומליה.
מטעמים אלה, ה"פתווה" מטילה גם איסור על נקיטה באלימות ע״י מוסלמים נגד עמים בעלי דתות אחרות ובנוסף נכלל בה גינוי לפרשנות הרדיקאלית של עמדות האסלם כלפי סוגיות של מלחמה ושלום והפרת זכויות האדם במדינות שונות.
יצויין כי הוועידה אורגנה ע"י המרכז הבינ"ל "אל-ווסאטיה" שמקום מושבו בכווית, בחסות המרכז החינוכי-מדעי של רוסיה וכן האגודה הבינ"ל של אנשי הרוח המוסלמים (IUMS). משתתפי הוועידה קיבלו על עצמם את המשימה להפיץ את ה"פתווה" הנ"ל בכל מדינות האיסלאם , כדי למנף את ההסכמות הקונסטרוקטיביות שהתקבלו פה אחד.
התפכחות בקרב חוגים בחברה המוסלמית? הגם שאין לייחס משקל רב מדי לועידה תיאולוגית זו ולמסרים המתונים שגיבשו משתתפיה, הרי שעצם כינוסה בעיתוי זה אינו עניין של מה בכך. העובדה שמדינות מוסלמיות יוזמות עיסוק מהותי בחסות אנשי דת בכירים, בסוגיות בעלות משמעות, עשויה להעיד על מידה של התפכחות בקרב חוגים שונים בחברה המוסלמית, נוכח הכתם הקולקטיבי שדבק במוסלמים בעקבות פיגועי הטרור של אל-קאיעדה ושותפיו.
בפועל ניכר כי הסנטימנט בעולם המוסלמי ממשיך להתאפיין בהלכי רוח פונדמנטליסטיים, מה גם שהערכות מודיעין במערב מצביעות אף על צפי להקצנה נוספת כדבר הנובע מההיערכות לפינוי כוחות נאט"ו מאפגניסטאן והשלמת יציאת הצבא האמריקני מעירק. הוא הדין בנסיבות של התרסקות משטר הבעת' של בשאר אל-אסד בסוריה.
הדילמה המודיעינית לגבי השאלה האם ניתן לבודד תופעות קיצוניות מקרב הזרם המרכזי במרחב האסלמי נותרת אם כן פתוחה, ויש בה כדי לגמד את משמעויותיה המעשיות של הוועידה הנ"ל. לבד מכך, נראה כי הבחירה במוסקבה כמקום הכינוס רחוקה מלהיות פרי מלאכת מחשבת, נוכח דימויה של רוסיה כמדינה שאינה נמנית עם חובבות דת האסלם ואפילו מזוהה כ"מדינה כופרת" בקרב הרפובליקות המוסלמיות של מרכז אסיה.
התובנה כי קיים סיכוי ולו מזערי, להנחיל מסרים בעלי גוון פרגמטי בקרב החברה האיסלאמית באמצעות מאמץ הסברתי ממוקד, ראויה לתשומת לב, מה גם שייתכן שמאחורי הקלעים מסתתר גם סוג של מסר מגמתי מרגיע כלפי המערב, מצד תנועת "האחים המוסלמים" בהינתן המהפך הפוליטי במצרים.
