דחיית גיוס לתלמידי ישיבות ש'תורתם אומנותם' - מתווה לפתרון

החלטת בית המשפט הגבוה לצדק פתחה מחדש את הדיון על הסדר דחיית הגיוס לתלמידי ישיבות ש"תורתם אומנותם". בגרעין הקשה של המגזר החרדי נוצר בעשורים האחרונים אתוס המתנגד לשירות צבאי בשל ראייתו כמסגרת היוצרת סכנת שמד של הפרט, ובכך מאיימת על הערכים והלכידות של החברה החרדית; זהו אתוס שלא יתפוגג מאליו, ויש להניח שכפייה תקשה ותחמיר אותו ולא תסדוק אותו. קיים ניכור בין המגזר החרדי לבין שאר חלקי החברה הישראלית היהודית, שלא כולו נובע מהתנהלות המגזר החרדי, ובמידה לא מבוטלת נובע מבורות וחוסר הבנה של החברה הישראלית הלא חרדית¹. בעיית הגידול המספרי בהסדר, שלא נראה לה מענה מספיק לדעת רוב השופטים, הובילה להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק בסוגיית תלמידי הישיבות². עד שנת 1977, הייתה מכסת מצטרפים שנתית להסדר, אך היא מעולם לא נאכפה, במובן זה שלא היה תלמיד ישיבה שביקש להצטרף להסדר והדבר נמנע ממנו בנימוק שהמכסה לאותה שנה מוצתה. בשנת 1977, בעקבות ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו עם ממשלת בגין הראשונה, בוטלה המכסה, ויחד עם שינויים מהותיים נוספים בהסדר, וכן שינויים חברתיים בישראל, נפרצו המסגרות המספריות של הסדר "תורתו אומנותו" בסדר גודל שלם. בעקבות עתירה שהוגשה לבית המשפט הגבוה לצדק בשנת 1986, הוקמה בכנסת ועדת הכהן, בראשות ח"כ מ' הכהן, שהמליצה בין היתר להעמיד מכסה של מצטרפים להסדר בהיקף של 3% ממחזור הגיוס השנתי; ההצעה לא התקבלה, ומאז לא הוצע שנית לקבוע מכסה מספרית או אחוזית להסדר. התבוננות בקבוצות בקרה השירות הצבאי מהווה מכשול מפני השתלבות חרדים בשוק העבודה ובחברה הישראלית בכלל; מאידך-גיסא, ערכי השוויון בנטל מחייבים שגם צעירים חרדים יישאו בנטל. חוק טל היה ראשית פתרון בהקשר זה, ומטעמים שונים, החוק, שהחל לעשות את מלאכתו, ויותר משנכשל - הוכשל, לא ספק תוצאות מספיקות במהלך העשור שבו היה בתוקף, והתפישה לפיה החוק נכשל ולא הוכשל מובילה להצעות רדיקליות משני הכיוונים (גיוס מלא בכפייה לכל, לעומת פטור מוחלט לעשר שנים לכל). על-מנת להבין את המתווה האפשרי לפתרון, יש להביט במצבן של קבוצות בקרה - קהילות חרדיות בהן אין "איום" השירות הצבאי מתנופף מעל לכידות הקהילה החרדית (ומאידך-גיסא אין תמיכה של המדינה בלימודים תורניים) - בבריטניה (בעיקר בלונדון) ובארצות הברית (בעיקר במדינת ניו-יורק). בקהילות אלה, כך מראים מחקרים, המרבית המכריעה של תלמידי הישיבות עוזבים את הלימודים התורניים, חלקית או באופן מלא, בגילאים 23-21 בממוצע (החסידים מקדימים לגיל 21, הליטאים מאחרים לגיל 23). לאחר גילאים אלה, מיעוט נשאר ללמוד בישיבות כעיסוק בלעדי, והיתר, גם אם הם ממשיכים ללמוד חלקית, יוצאים לרכוש מקצוע, ללמוד לימודים כלליים, ולהשתלבות בשוק העבודה. גילאים אלה נתפסים בחברה החרדית - גם בישראל - כגילאים בהם סכנת היציאה מן המסגרת הקהילתית של הפרט היא נמוכה יותר, הן בשל קשרי הנישואין שכבר נוצרים בגילאים אלה והן בשל התגבשות אישיותו של הצעיר החרדי. על-רקע זה, מוצעים מספר קווים לפתרון: א. היעד צריך להיות חתירה לשוויון ונראות של שוויון, תוך הבנה ששוויון מוחלט אינו אפשרי. ב. יש להעדיף פתרון בהסכמה על פתרון בכפייה (הסכמה, ולו בשתיקה - אם אפשרית³). ג. בין אמצעי אכיפה (מקל) לבין אמצעי תמרוץ (גזר), יש להעדיף תמהיל שכמעט כולו אמצעי תמרוץ (גזר). ד. יש לייצב מצב חדש, שתוצאתו תהיה נתיב מהיר לשוויון - גם אם המרחק הוא רב. ה. במצב חדש זה, מוצע "לנטרל" את ראיית השירות הצבאי כאיום על לכידות המגזר החרדי ועל פרטיו, מתוך הנחה, כי בלא "איום" השירות הצבאי במשוואת ההסדר, ייווצר באופן טבעי מצב דומה לזה שקיים כיום בקהילות חרדיות מחוץ לישראל, והפגיעה בציפור נפשה של היהדות החרדית - לימודים תורניים לכל המעוניין בכך ללא הגבלה - תהיה מזערית, אם בכלל. הנחת העבודה היא שלא ניתן יהיה להגיע להסכמה (אפילו במובן של אי-התנגדות) עם המגזר החרדי על שינויים בהסדר שיכללו מגבלות מספריות או אחוזיות⁴; זהו מצב שאינו רצוי, אך ייתכן שהוא בלתי נמנע כתוצאה של פסיקת בית המשפט הגבוה לצדק. חרף האמור, ובהנחה שיוצעו שינויים בהסדר הנוכחי שיכללו מכסה או מגבלה מספרית, מוצע הסדר בקווים כלליים כדלקמן: א. עד גיל 22 יימשך המצב הקיים, בדומה להסדר שנקבע בחוק טל, אך עם מתן אפשרות לעבוד כבר מגיל 18 בכפוף ללימודים בהיקף של 45 שעות שבועיות (הסדר שיבטל את הצורך בשנת הכרעה, משום שבפועל תתחיל שנת ההכרעה כבר בגיל 18). ב. אחרי גיל 22, יעוגנו בחוק שתי תקרות מספריות (מכסות) ולא אחוזיות, האחת תקרה לתלמידים מצטיינים והשנייה תקרה כוללת למספר התלמידים בהסדר "תורתו אומנותו" מעל גיל 22. ג. תיקבע תקרה מספרית נמוכה ונוקשה (הגזר) - רק לתלמידים מצטיינים, עד היקף של 1,000⁵ איש בו-זמנית - מי שלא ייכלל במכסה המוסד התורני לא יקבל עבורו תמיכה והוא לא יקבל הטבות כלכליות (תמיכה או מלגה, הבטחת הכנסה, הנחה בארנונה, הנחה בביטוח לאומי, וכיוצא באלה). מי שייכלל במכסת המצטיינים יקבל תמיכה מוגדלת, שחלקה תינתן לו אישית ולא למוסד התורני. החלת המכסה תעשה החל משנת 2013, על כל מי שיגיעו לגיל 22 משנת 2013 ואילך; ראשי הישיבות יקבלו את האפשרות לקבוע את הנכללים במכסת המצטיינים בעצמם ועבור ציבור תלמידיהם⁶; למניעת הפליה, חלוקת המכסות תהיה יחסית; מי שהתמיד ולמד כתלמיד מצטיין במשך שש שנים, עד גיל 28, יהיה פטור משירות צבאי או אזרחי. פרט להיבטי חסכון בתקציב אחרים, התוצאה תהיה מתקציב התמיכות למוסדות תורניים, העומד כיום על 800 מיליון ש"ח בשנה, יתפנו 200 מיליון ש"ח; סכום זה ראוי וניתן יהיה להקצות לתמיכה בסטודנטים בוגרי שירות צבאי במהלך לימודיהם האקדמיים, כך שלא ידרשו לשלם שכר לימוד במשך שנה או שנתיים. ד. תקבע תקרה מספרית גבוהה (המקל) - בגובה היקף הלומדים מעל גיל 22 בשנת 2010 (השנה המלאה הראשונה בה נתנה האפשרות לחוק טל לפעול יחד עם המעטפת המלאה של השירות האזרחי) - מי שלא ייכלל במכסה יגויס לשירות צבאי או אזרחי, לפי קביעת הצבא (בניגוד להחלטת הממשלה מחודש מרס 2011). החלת המכסה תיעשה החל משנת 2015, על כל מי שיגיעו לגיל 22 משנת 2015 ואילך; ראשי הישיבות יקבלו את האפשרות לקבוע את הנכללים במכסת הלומדים בעצמם ועבור ציבור תלמידיהם; למניעת הפליה, חלוקת המכסות תהיה יחסית. הצלחת המתכונת החדשה של ההסדר תביא לכך לא יהיה צורך כלל באכיפת מכסת העל, אך אם יהיה צורך בכך, וראשי המוסדות התורניים לא ישתפו פעולה בקביעה מי יגויס, הצבא יקבע מי יגויס על-מנת לעמוד במכסה, ומבין קבוצת בעלת מאפיינים זהים (למשל - רווקים ללא ילדים בני 22) שלא את כולה יש לגייס על-מנת לעמוד במכסה - הגיוס ייערך על-פי הגרלה⁷. ה. תיושם הרחבה רבתי של המסגרות המתאימות לחרדים בשירות הצבאי ותקבע היעדר מגבלת תקנים (שתתוקצב בהתאם) לשירות אזרחי של חרדים. ו. תיפתח אפשרות להקמת ישיבות הסדר חרדיות - עניין שיונח כאתגר לפתחו של המגזר החרדי לנוכח הטענות החוזרות והנשנות כי העדר מסגרות מתאימות לשירות צבאי מונע שירות כזה; ישיבות ההסדר הקיימות (הציונות הדתית, מרכז הרב) אינן מתאימות ליצירת מסגרות אלה בשל חילוקי דעות אידיאולוגיים עם המגזר החרדי, ולכן יש לאפשר הקמת מסגרות כאלה שיהיו חרדיות במובהק, ויש לקוות שימנע גם זליגה של תת המגזר החרדי-הלאומי (חרד"ל) להסדר "תורתו אומנותו", כפי שהמצב כיום. לסיכום, הסדר "תורתו אומנותו" עומד בפני שינוי משמעותי, אשר יש לתכננו ולערכו, ככל הניתן, בהסכמה עם המגזר החרדי, ליצירת תהליך שימשיך את השינוי שיצר חוק טל; במסגרת זו, אם יוחלט על קביעת מגבלות מספריות להסדר, על המגבלות להיות כאלה, שיאפשרו את המשכו הטבעי והמוגבר של התהליך שנוצר בעקבות חקיקת חוק טל, באופן שימנע ככל האפשר הגעה לנקודת השבר של תלמידי ישיבות המבקשים להמשיך ללמוד ונדרשים תחת זאת להפסיק את לימודיהם התורניים.