התסריט הזה שקוף וברור. כדי לדבוק בו לא צריך להפליג על כנפי הדמיון. אחרי שיושלם בארץ גירושם של כל המסתננים האפריקנים - יגיע גם תורם של מהגרי העבודה מהמזרח הרחוק. אלה שהגיעו לכאן מהפיליפינים ומתאילנד, מסין ומהודו.
או אז יתגשם חלומו הוורוד של שר הפנים, אלי ישי, על מדינה יהודית טהורה במקום מדינת-כל-אזרחיה. יתגשם גם חלומו הנסתר של כל מי שדוגל בארץ הזאת בטרנספר של מי שאינו לרוחו, והיה מחננו נקי וטהור.
למסתננים, ככה סתם, אין בשום מדינה תקומה. על אחת כמה וכמה שלא בישראל - מדינה שאינה יכולה להרשות לעצמה מותרות של חולי איידס ושחפת, של אנסים וגנבים מעל המצוי. את אלה יש אכן לגרש ומייד.
סלקציה אלא שיש גם "מקרים סוציאליים": ילדים שאיבדו במלחמה את הוריהם וכאלה שהם קטועי-איברים; נשים שנאנסו באורח ברוטאלי וגברים ששובם אל המולדת רק יסכן את חייהם.
חובתה המוסרית של ישראל היא, על כן, לערוך סלקציה כואבת אפילו בין המסתננים האלה. מבחן ברירתם הוא אכן מר ואכזר, אבל אסור להימלט ממנו.
אחרי שמחנה המסתננים הזה יטוהר - צפוי גם גירושם של כל העובדים הזרים מן המזרח הרחוק. אלה שתופסים, כביכול, את מקומם של עובדים עבריים בפרדס ובבניין, ברחוב ובסעד לקשישים וחולים.
ואז, כשהמחנה העברי אכן יטוהר מזרים, ישווע המשק לידיים עובדות. מי שמאמין שיימצאו כאלה לקטיף ולפיגום, לטאטוא הרחוב ולספונז'ה, או לתמיכה במי שהם חסרי-אונים - עלול מהר מאוד להתבדות. חלפו הימים שבהם הסכין הפועל העברי המצוי לטנף את ידיו בעבודות שחורות.
מישהו שם למעלה צריך להתעורר מחלום הבלהות הזה, להתעשת ולהתנער ממנו מהר. ככל שהמציאות הזו עגומה, לא ניתן עוד להתכחש לה. מה שדרוש עכשיו היא עבודה מבוקרת, תחת פיקוח מתמיד. זו רק תהיה לתועלת לכל ובעטייה גם תצא המדינה נשכרת ממנה.