המלצות וועדת קדמי מאוששות את התחושה של כולנו שפשוט יקר לחיות כאן.
אכן, נתונים בינלאומיים רבים מעידים כי ישראל היא אחת המדינות היקרות בעולם, הן באופן מוחלט והן ביחס להכנסה הממוצעת במשק.
למה יקר כאן? האמת, יש המון סיבות וועדת המזון ומומחים רבים לפניה הצביעו עליהן במדויק.
הריכוזיות, היעדר תחרות אמיתית, מודעות צרכנית נמוכה ( עד המחאה החברתית), שיטת מס בעייתית, שקיפות נמוכה ועוד ועוד ועוד.
אבל, התשובה האמיתית, המסתתרת מאחורי כל הסיבות הללו היא אחת.
למה המוצרים אצלנו יקרים בכל קנה מידה? כי אפשר.
כלומר, היצרנים רוצים רווח מקסימלי לעצמם, ואנחנו הצרכנים מוכנים לשלם, אז למה לא?
כך יוצא, שרשתות הנחשבות זולות אצלנו, קחו לדוגמה את רמי לוי, הן אומנם זולות מהמתחרים, אבל רמת המחירים כולה, כולל של רמי לוי, מטורפת.
קנה המידה שלנו פשוט מעוות ויקר להחריד.
במירוץ הנוכחי של כולם אחרי מיקסום הרווח לעצמם, הכל מתנהל מתוך הנחה שזה משחק סכום אפס, בו רווח של היצרן הוא בהכרח הפסד של הצרכן ולהפך.
בנוסף, כולנו קורבנות של השיטה הזו, כיון שמי שב"כובע אחד" שלו הוא יצרן, מוצא את עצמו ב"כובע שני" שלו כצרכן, של מוצרים, שירותים, חומרי עבודה, רכבים דירות וכדומה.
בקיצור, זה מצב קלאסי של Loose Loose, החיים כאן הפכו ליקרים מאוד, הפערים הכלכליים הולכים וגדלים וכולנו עובדים יותר שעות ובאינטנסיביות הולכת וגדלה, רק כדי "לגמור את החודש" במקרה הטוב.
דמיינו לעצמכם מצב אחר, הפוך לגמרי. הכלכלה לא חייבת להיות משחק סכום אפס, אלא יכולה להיות מושתת על סינרגיה, שיתופי פעולה, התחשבות זה בצרכיו וביכולותיו של זה, דאגה וערבות הדדית בינינו, ממש כמו בתוך המשפחה שלך, שלי, של כולנו.
בכלכלה שתתבסס על ערבות הדדית בינינו, יכולים כולנו להתפרנס בכבוד, להרוויח רווח סביר ועדיין לספק מוצרים ושירותים במחיר שווה לכל נפש.
חשוב שנפנים כי אף אחד לא מרוויח מהמצב הנוכחי. השחיקה ברווחי יצרניות המזון, רשתות המרכולים, חברות הסלולר, חברות התקשורת ועוד רבות אחרות היא עדות לכך. ודוגמה מצויינת לכך שאנחנו, הציבור, לא בהכרח מרוויחים מקריסת רווחיות החברות הגדולות במשק היא שחיקת החיסכון הפנסיוני של כולנו בשל ירידת ערכם של ניירות הערך שהנפיקו חברות אלו ושמוחזקים על-ידי המשקיעים המוסדיים עבורנו ליום היציאה לפנסיה.
כולנו פשוט מוציאים את העיניים זה לזה ולא ברור מי מרוויח מזה.
אין ספק, שכנתקשר בינינו בערבות הדדית, זה לא יקרה.
כלכלת הערבות ההדדית תוריד באופן משמעותי את יוקר המחייה, בלי צורך ברגולצייה אגרסיבית או מרד צרכנים.
במקום להוריד חברות על הברכיים, כפי שעשה שר התקשורת לחברות הסלולר הוותיקות, חברות יפעילו רגולצייה עצמית ומרצון.
האם הייתם מוכרים לאבא שלכם, או לילד שלכם, מוצר/שירות במחיר מוגזם? ברור שלא. ככה זה כשכולם דואגים זה לזה, ערבים זה לזה.
בערבות הדדית, המגזר העסקי ואנחנו הצרכנים נחיה בהרמוניה ובסימביוזה הדדית. זה החזון ההומני, המתחשב, השפוי והיחידי שיחזיק מעמד.
כיון שכך, הוא גם המשתלם ביותר, לכולנו, למרות שכרגע קשה לנו להבחין בכך. פשוט, גדלנו אחרת, התחנכנו אחרת, התרגלנו למצב הנוכחי, הוא ברירת המחדל שלנו.
עד אז, יש בהחלט מקום לוועדות כאלה וליישום חלק משמעותי מההמלצות שלהן, כמו גם של וועדת טרכטנברג.
אבל, במקום להתנהל בכבידות מקרב לקרב ולקוות לטוב, הגיע הזמן להפסיק את המלחמה ולחיות בצוותא, ברווחה יחסית לכולם.
זה יקרה כשנתקשר בינינו בערבות הדדית.
