לנצח תאכל חרב? בארץ רחוקה, בין ים כחול לים אדום, חי לו עם רדוף פחדים ומלא חששות. עם רודף "אושר רוחני" שמחפש בעיקר "עושר חומרני". עם למוד קרבות ודפי היסטוריה עמוסי קורבנות. דור אחר דור, גדלו הילדים והוזנו על פחד ושטנה, ובפי כל דור הורים הייתה אותה ההבטחה הישנה והכנה, שזו, זו תהיה המלחמה האחרונה.
עוד דור בגר, ועוד דור נגמר. עוד איום חדש נולד, ועוד ילד הפך מפוחד. עוד ילד עלה כיתה והתחיל לקרוא ספרים לבד, ועוד אבא נקרא למילואים והשאיר מאחור ילד מפוחד. דור אחר דור, שנה אחר שנה, וכלום. עוד שנה, ושום דבר לא השתנה.
זהו עם שאת תורת הנסתר שלו כתב רב שיצא להתבודד ואכל חרובים,
וזהו עם שבניו כבר לא עוסקים בתורת הנסתר, אלא בתורת הנגלה, ובמקום חרובים הם אוכלים בעיקר חרבות. "הלנצח תאכל חרב?" נשאל העם הזה על-ידי שר צבאו פעם מזמן. "כן" ענו במקהלה ובחדווה, שרי ממשלתו הנוכחיים, והמשיכו למנגל ולנפנף מעל האש עם דוחות המבקר.
הקרקס של איווט יום אחד, נחת בלב ארצו של עַם הפחד והשכול, קרקס רוסי שהשתכן בתוך אוהל גדול וכחול. ומעל האוהל נכתב באותיות קידוש לבנה: "הקרקס של איווט בא לשכונה". תחילה הוקם האוהל הכחול הגדול, ומסביב לאוהל נראו רכבים גדולים שפרקו מטענים מתוך ארגזים שחורים משחור.
השמועות החלו לרוץ מפה לאוזן בכל רחבי הארץ, מצפון לדרום וממזרח למערב. זהו הקרקס הטוב ביותר על פני כל שביל החלב. היו שסיפרו על בולעי חרבות, ועל נשים עם זקן, והיו שדיברו על לוליינים בלולאות של אש, ומוקיונים פורחים מתוך עשן.
מיום ליום נבנה המתח מסביב לאוהל הענק והכחול, ומרגע לרגע הופרחו יותר ויותר סיפורים לאוויר על המתרחש בתוך המתחם העגול הגדול. מתוך האוהל נשמעו לסירוגין, מנגינות קלאסיות מעורבות בנהמות של חיות טורפות. לרגע עלו קולות מוזיקה לאומית שהעלתה גאווה, וברגע הבא נהמות חייתיות או צלילי תאווה. הסקרנות מילאה את הארץ, ונהירה המונית של חובבי הקרקס הביאה מיליון עולים לרגל.
מדי פעם ניתן היה לראות איזו דמות מגיחה מן האוהל ועוברת לחדרי ההלבשה. פעם שחקן שח-מט מחונן, ופעם אחרת פרוצה, עם שיער בגוון של בלונד-לבן. פעם גבר בלתי-אתלטי ומאיים (יש אומרים שזהו איווט עצמו), ופעם אישה חטובה ובלונדינית שיורקת אש ומעיפה כוסות מים.
אך לכולם ציפתה הפתעה גדולה. כמו ביצת הפתעה עטופה בנייר אלומיניום מרגש ומרשרש.
איווט האיום איש לא ידע עד לאותו היום, שזהו בכלל הקרקס של איוט האיום. איש לא הכיר את איווט האיום עד לאותו היום. היו שסיפרו כי איווט האיום היה פעם, אחד ממקורבי המלך. והיו שסיפרו כי איווט הוא בכלל איש עסקים חובק עולם ועתיר משאבים, אשר רקח עסקות אפלות במדינות מזרח אירופה הרחוקות, והוא עמוס מזומנים.
היו שסיפרו שאיווט הוא בכלל עבריין מבוקש במדינות שמעבר לים, והיו שהעידו כי איווט האיום עומד לעמוד לדין באישומים חמורים מאין כמותם. אך אלה גם אלה, לא ידעו להסביר, מיהו באמת אותו איווט האיום, ומדוע הוא כה מבוקש בכל עיר ועיר. היו שקישרו את הסיבות לכך שאיווט האיום עודו מסתובב חופשי, בקשריו עם המלך, והיו שעטפו אותו בהילה מסתורית עוד יותר, וסיפרו שהוא צאצאו של הודיני הגדול, זה שנמלט מכל, בעזרת תכסיסים ואחיזת עיניים.
כך או אחרת, הקרקס של איווט נחת בארצו של העם המפוחד והמבוהל, ומיליון עולים לרגל עברו דרך מחלקת הקליטה והתמקמו לקראת תחילת עונת המופעים.
מופעי "חימום" הקמפיינים לקראת פתיחת המופעים, כללו מיני-מופעי-חימום ברחובות הסמוכים לאוהל הכחול הגדול. בתחילה נדמו הצופים כאשר ראו מופעים מיוחדים ופסיכודליים, ולאחר זמן מה אפילו בני העם המפוחד החלו לחשוש, כאשר המופעים התגלו כפחות פסיכודליים, אבל הרבה יותר פסיכוטיים.
היה ליצן אלים שקיבל את הכינוי יצחקובוביץ', אשר התחזה לראש המשמר המלוכני ושלח שוטרי חרש להכות ולאסור מפגינים חברתיים, לצלם אותם עוברים עבירות במעברי חציה ולעצור אותם כצעד של אכיפה מניעתית.
והיה מוקיון אחר, שהתחזה למיני-צאר-חוץ, אשר פטפט עצמו מבלי דעת על כל דבר וענין, ובעודו תופס את עמדת שוטה הכפר הגלובלי, הוא פגע אנושות ביחסים הדיפלומטיים, כאשר הושיב שגריר על כסא נמוך, ועלב בו, כאילו היה ביריון שכונתי לא מחונך העושה כמעשה ילדים בגנון.
והייתה המופרעת שהמציאה לעצמה תואר אקדמי וגורשה מן הקרקס, והייתה המופרעת השנייה שהביאה את מופע הכוס המעופפת. והיו מופרעים מבלי סוף שברחו מן האוהל הכחול הגדול אל הרחוב וביצעו את זממם בציבור וברחוב. אבל בעת ההיא, היו מופרעים גדולים מהם, אשר הציתו את רחובות הפחד והשנאה, בשנאה אחרת, שנאה של מאגיה שחורה, שהופנתה אל קבצני רחוב שחורים. ומופעי האימה של פליטי האוהל הכחול נותרו כמופעי חימום.
אלכסנדר מוקיון ואנסטוליה היורדת לאוב ואז בא המופע שפתח את העונה. הגדול מכולם, והכי קטן, בעת ובעונה אחת. אלכסנדר מוקיון, שברח מן האוהל הכחול הגדול וסירב לשחק את המשחק הממלכתי, עם מופע הרחוב שהציע לכל תושבי הארץ המפוחדת והמבוהלת לעזוב את הארץ בתמורה לכרטיס כניסה לקרקס של איווט האיום.
אלכסנדר מוקיון התיישב בעיר נצרת פילית. אלכסנדר מוקיון החל לנהוג בעיר כמעשה איווט האיום, והחל לבעוט במרקם החברתי העדין כמעשה פיל בחנות חרסינה. ממש כמו הבעלים שלו, הנוהג בזירה הדיפלומטית העולמית, ובמערכות החוק והמשטרה, כמו פיל בחנות חרסינה.
גם אלכסנדר מוקיון מנצרת פילית רוצה קצת מהתחושה שיש לבעלים שלו. וכי למה זה נגזר על אלכסנדר מוקיון לקטוף כותרות משנה בנושאי ארנונה במקומון הזניח של נצרת פילית. גם הוא רוצה להופיע על הבמה המרכזית, לצד הליצן האלים יצחקובוביץ', והמוקיון המיני-צאר הדיפלומטי, וגם הוא רוצה לירוק לתוך כל באר חברתית ומוסרית כמו המופרעת "כוס מעופפת" וכמו הבוס הגדול איווט האיום.
ואל המופע של אלכסנדר מוקיון וההצעה הבזויה שלו בקרן הרחוב של נצרת פילית, הצטרפה למופע אקוסטי "Unplugged", "Totally uplugged", "Completely unplugged", "No plug at all", המופרעת אנסטוליה, שקראה הפוך את ההוראות, ובמקום להעלות באוב היא החליטה לרדת לו. מעל במה מאולתרת ביצעה סולו של "ההומואים המתאבדים", ורק היה חסר שם איווט האיום כדי להשלים את המופע של "רוקדים עם מופרעים".
דבר חבר השופטים האוהל הכחול הגדול עדיין עומד שם במרכזה של מדינה מפוחדת ומבוהלת. המופרעים הלאומיים והלאומנים מכל קצוות הארץ מבצעים שם מופעי-אימה כאלה, מופעים מסוג שרק עם עמוס פחדים וחששות, למוד קרבות וקורבנות, יכול להגיע לתת-רמה כזו, שמדורת השבט שלו תצחק ממופעים כאלה, או גרוע מכך - תתעלם מהם.
מה נותר לחברה כזו ולאן היא יכולה עוד להידרדר? רק לקראת ביטויים כמו של מארי לה-רגב והתאומה הסיאמית שלה מריאן אל-ראג'וב "מכים יהודים בצרפת כאילו היו כושים בישראל".
רק ביטויים כאלה עדיין לא נאמרו כאן. אך אל חשש. הם בדרכם הנה, והם כבר מבצעים חזרות באוהל הכחול הגדול של "קרקס איווט האיום", ובאוהלים השכנים של יתר הקרקסים הלאומניים.
המופעים האלה הם ציון דרך על המסלול האמנותי של מופעי הקרקסים הלאומניים. "אלכסנדר מוקיון" וחברתו "אנסטוליה (כוס מעופפת) היורדת", העלו השבוע מחוץ לאוהל הכחול הגדול את המופעים של "ההצעה הבזויה ביותר מפי האדם שלא נולד כאן כלפי מי שכן נולדו כאן", לצד המופע של "בואו נחזור לימי הביניים החשוכים ונמציא מחלות ונדביק אותן על אוכלוסיות".
היכונו לאוהלים של הקרקסים הלאומניים, לקראת מופע סיום המדינה הציונית החילונית והליברלית.
תמונות מציאות של מדינה עם מוסר ירוד וערכים מתפוררים. איך אומר פוליקר לזה שמציע לו צחוק בחינם מלווה בעשן ואש של התמכרות מסוכנת? "תודה חבר, אני לא לוקח"
ציון אפס בסולם האבולוציה האנושית.
