מחנה האור ומחנה החושך

דבר ראשון, לפני הכל, חשוב להבהיר. אלו הם דבריה של חברת הכנסת מיכאלי: "... יש לנו הטרדות מיניות לא מעטות, גם בין הילדים. ועוד יותר גרוע, אני עכשיו מכירה הרבה מאד עיתונאים. לצערי כשאני פותחת ערוץ 10 - אני רואה תוכניות בידור שמראות כביכול עד כמה נעים להיות הומו ומראיינים את אמא שלו ומראים עד כמה היא מסכנה וסובלת והתגרשה מבעלה כי הבן שלה הומו. אני רוצה לשאול מה בגיל הצעיר, הילד כשהיה בן 3, עבר מתוך הצד של האבא ולמה הם התגרשו? אני בכלל חושבת שרוב ההומואים זה חבר'ה שעוברים חוויה מאוד קשה של הטרדות מיניות מגיל צעיר מאוד וזה הולך ומידרדר הלאה. אנחנו עכשיו בוועדה לקידום מעמד האישה, הגיע הזמן שאנחנו נעשה ועדה לקידום מעמד המשפחה ונבדוק את זה לעומק, מאיפה לערוץ 10 יש את הזכות לשדר תוכניות מסוג זה. זה תוכן שהילדים שלי צופים בו במקרה, שעד למטבח שמעו את זה. איזה כיף זה לרקוד ולהתאפר וזה נחמד להתלבש בחצאיות. אז בבקשה לשתף פעולה עם אותם הומואים, כי הם מסכנים. בסוף הם מתאבדים בגיל 40 וזה אותם חבר'ה שרוצים להיות נשים - והם נשים. אני מצפה מאד שהמודעות שלנו תעלה, זה חלק מהעניין, קמפיין שצריך להיות גם אנשי מקצוע גם הפסיכולוגים מכל מיני כיוונים". עד לקטע זה שידרו וואי נט ואנ אר ג'י. המגנים יצאו מהר מאד מכל החורים, חלקם הזכירו את עברה של מיכאלי כילידת סנט פטרסבורג, חלקם טענו כי היא בורה חשוכה והיו שאף הגדילו לעשות והאשימו אותה בגרימת מוות או התאבדות. אלא שהתקיפה אינה מקדמת אלא גריפת הון פוליטי על מה שנראה כמו ניסוח גרוע בהתייחסות לנושא רגיש. אין לי מושג לאיזו תוכנית בערוץ 10 מתייחסת מיכאלי, ולכן אתייחס אל התופעה הכוללת בתקשורת בנוגע להומואים. המצב אותו מתארת חברת הכנסת הוא מורכב, וממוקד מאד. נושא הומוסקסואליות הוא רגיש, כיוון שכשמדברים אנחנו על ישראלים, אנחנו מדברים על חברה שיש בה יותר מזיק של הומופוביה ושל גזענות אך מעטה כבד של תקינות פוליטית עוטף אותה. על כן ישנה השתקה רחבה בכל הקשור לנושאים שעלולים לפגוע ברגשותיהם של מיעוטים שונים ומשונים.

בלבול עצום

מה הבעיה כאן, לפי טענתה של מיכאלי, אם נצרף את דבריה המתנצלים לאחר מכן? 'חיה ותן לחיות'. אם אדם בוחר באורח חיים כזה או אחר, זכותו המלאה. 'אבל למה לדחוף את זה בפנים?' היא שואלת. ושאלה זו, יש לומר, נשאלת בצדק. כאן יש לומר, דבריה של מיכאלי מראים דווקא על רצון עז לחנך כיאות את ילדיה. כשילד מקבל צורת חינוך מסויימת ואחידה - בבית הספר ובבית, ונתקל בתמונה שונה לחלוטין בטלוויזיה, הדבר יוצר בלבול עצום בתוכו ופוגע קשות בדרך בה התוו לו הוריו. וכאן נפגעת הזכות של אלו שלא רק שאינם הומוסקסואליים, אלא גם אינם תומכים באורח חיים שכזה. המחנה החשוך מואשם רבות בנסיונו לכפות את דעתו על הרבים, איך דווקא המחנה הנאור הוא זה שמתגלה ברוב צביעותו. מוסר כפול? פלורליזם? פתיחות? סובלנות? רק אם זה מתאים לדעותיי. ככה זה עובד אצל המחנה הנאור. הביקורת על הדרת נשים, על נשות הטאליבן, על המתנחלים, על אלו שעוד אוחזים בשנאתם לגרמניה, על המתנגדים להפלות, על החוששים לאובדן זהות המדינה - כולם פרימיטיביים, שלא מסוגלים להשתחרר מכבלי העבר. כך שבמקום להתייחס לנושא הנדון - הצגת הומוסקסואליות כדבר טבעי בטלוויזיה, התקפה מיכאלי בסיסמאות ובגזענות הטוענת כי רוסים=הומופובים. זהו מנהגו של המחנה הנאור - במקום להגיב לעניין הנדון הוא מיד מפזר סיסמאות. כי ברגע שנוגעים בנושא שקרוב לליבם, מיד הציפורניים נשלפות. אז אסור לדבר על הומואים - כי הם באמת מסכנים; אסור לדבר על גירוש סודנים - כי הם שחורים; אסור לקדם את הוועדה לקידום מעמד המשפחה - כי משפחה טבעית מקורה באב ובאם (מה לעשות, אפשר להמציא פתרונות סביב לזה, אבל בפועל זה מתחיל מזרע וביצית), וכל דיון על אלו עלול לפגוע באידיאולוגיה. ככה יוצרים סתימת פיות, על-ידי הפיכת נושא לטאבו. כך למדו החרדים לעשות לאחר שנכוו מהנושא הזה בדיוק: כשמצעדי הגאווה אושרו לראשונה בירושלים המוני כרוזים והפגנות יצאו לרחובות, אלא שהילדים הקטנים שהתרגשו מהמולה רצו לשאול - על מה כל המהומה, מה זה משכב זכר? ואז קלטו החרדים - שככל שאתה מדבר על הנושא, ככה אתה הופך אותו למרכז השיח, ואם הכשרת את הדיבור הכשרת את המעשה. אז מה הפחד מלשאול את השאלות הקשות: האם הומוסקסואליות היא מהטבע, או מהסביבה? האם תקיפה מינית היא מרכיב בהתפתחות הזהות המינית? ואם ניקח את זה צעד אחד קדימה - כמה חזקה השפעת התקשורת על עיצוב דעתם של מתבגרים? מה רע כל כך בגיוס אנשי מקצוע ופסיכולוגים לבדיקת התופעה? הפרכת הסיסמאות, ותו לא. אגב הגיוס התקשורתי כנגד מיכאלי הוא לה לרועץ. זו שרצתה למנוע קידום תקשורתי של הבעיה הציבה אותו שוב בראש סדר היום.