השבוע למדנו כי כשאי-אפשר לשכנע בדרכי נועם ובדיון עיוני-מקצועי, יש מי שחש כי הוא "חייב" לנצח, ועובר לאלימות.
יש מומחים שאי-אפשר פיזית להשיג על דבריהם, ואותם מומחים יודעים לנצל יתרון זה ומפעילים את האיום המרחף בכל דיון אקדמי-לכאורה, לדיון אלים למעשה.
המעורבות האישית של מומחה בנושא אותו הוא אמור לבדוק, עלולה להיות לו לרועץ.
אמנם בסופו של יום, כאשר המעורבות האישית נחשפת על חסרונותיה, בעיותיה, השפעותיה על חוות הדעת המקצועית, אז לפחות בחלק המקרים הדבר בא לידי ביטוי בפסק הדין, אך בינתיים - המומחה האלים מנהל את הדיון באתר לפי דרכו, משפיע לרעה על כל מה שקורה בסיור - ואי-אפשר לשנות דבר ממה שהוא רוצה.
מדובר, בדרך כלל, בסיור ובבדיקה על-ידי מומחה בית המשפט, שמתלווים אליו מומחי הצדדים. אף שהמומחה האלים הוא מומחה צד לדיון, הוא [ולא מומחה בית המשפט] קובע את סדר היום, ומבחינה פיזית, קשה ביותר לשנות זאת.
גם מומחה בית המשפט, שבסך הכול רוצה לסיים את עבודתו המקצועית וללכת הביתה, נאלץ לשמוע טפטוף בלתי פוסק של משנה שגויה ולעבור סדרה מתישה של שטיפת מוח - דבר שהוא הרע במיעוטו לעומת שטיפת כוח.
הסיסמא היא - אם לא במוח, אז בכוח.
הפתרון לבעיה הוא - כמובן, טיפול משמעתי הולם, ובנוסף, הימנעות מיצירת במה לחיכוכים ככל שהמפגש אינו הכרחי או מיותר.
אפשר לצמצם את הבעיה על-ידי החלטה שיפוטית, כי המומחים של הצדדים לא ישתתפו כלל בסיורים, ולא ילוו את מומחה בית המשפט בבדיקותיו. מומחה בית המשפט לא זקוק למלווים, ואלה יכולים להשיב על כל שאלה שתעלה בכתב ותוגש להם דרך בא-כוח הצד שעבורו הם הכינו את חוות הדעת.
הם גם חופשיים להציע לבא-הכוח להכין שאלות הבהרה למומחה בית המשפט, ככל שדעתו המקצועית לא תיראה להם.
גילוי נאות: כאשר הנסיבות יהיו מתאימות, וככל שהדבר יהיה בר חשיבות ועניין לציבור, הנפשות הפועלות ונתונים נוספים ייחשפו.
