האנטישמיות היא שנאה או אפליה כלפי יהודים מטעמים הקשורים למורשת היהודית. אדם בעל דעות כאלו נקרא אנטישמי. אנטישמיות מתבטאת בדרכים רבות, החל מביטויי שנאה או אפליה כלפי יהודים ועד להתקפות אלימות המאורגנות על יחידים או על הקהילה היהודית כולה. מקרים קיצוניים של רדיפת היהודים כוללים פוגרומים, שקדמו למסע הצלב הראשון בשנת 1096, גירוש היהודים מאנגליה, ב-1290, מעשי הטבח ביהודי ספרד בשנת 1391, רדיפות היהודים על-ידי האינקוויזיציה הספרדית, גירוש יהודי ספרד בשנת 1492, גירוש יהודי פורטוגל, בשנת 1497, הפוגרומים ברוסיה, פרשת דרייפוס, גרמניה של היטלר והפתרון הסופי ליהודים שתוצאתו השואה והמדיניות הרשמית של ברית המועצות נגד היהודים.
המונח אנטישמיות בא לידי שימוש בסוף המאה ה -19, בגרמניה, כמונח הנשמע מדעי יותר למילה 'יודנהאס' שמשמעותו שנאת יהודים, ומאז השימוש הנפוץ בו.
האנטישמיות היא שנאת יהודים וכל מה שהוא יהודי וזה כולל שנאה של מדינת הלאום המודרנית של העם היהודי - ישראל. רוחות האנטישמיות נושבות בחוזק במיוחד מבאירופה. יבשת אירופה, שמזה זמן רב הובילה בהתנהגותה האנטישמית מובילה "תנועה" פוגענית זו שוב. ראשי מדינות והאנשים ברחוב חזרו בשיטתיות להשמצות והתנהגות אנטישמית. ועכשיו עם הגידול של הקהילות האירופאיות-מוסלמיות, נראה שהאירופאים למעשה ייבאו לתוכם עוזרים אנטישמיים כדי לסייע להם. לאחרונה, בצרפת, אקדוחן אירופאי-מוסלמי, על אופנוע, הרג רב ואת שני בניו וילדה קטנה רק בגלל שהם יהודים. שיטות האנטישמיות של האירופים באות לידי ביטוי בהתקפות מילוליות ופיזיות כלפי יהודים והשחתת רכושם.
באשר לאנטישמיות כלפי מדינת ישראל, זה בא לידי ביטוי בהטיה פוליטית ודיפלומטית, התנהגות אל מדינה יהודית כמצורעת וציפיה שהיא תפעל על-פי סטנדרטים ששום מדינה אחרת בעולם לא תציית להם. יותר מכך, האירופאים ייסדו סוגים שונים של ארגונים לא ממשלתיים - אנג'יאו - שממומנים על-ידי ממשלות באירופה, כך שהן תוכלנה לפעול לאורך רגשותיהם האנטישמיים בעוד שהן מתפעלות בהסתר מאחורי ארגונים אלה, המשתמשים במכלול של פעילויות עויינות נגד ישראל.
האנטישמיות גם התפשטה לאקדמיה שבה פרופסורים משמיצים את ישראל והסטודנטים היהודים מבודדים בכל דרך אפשרית רק משום שהם יהודים.
התקשורת גם לא יושבת באפס מעשה וכל הזמן מוציאה לאור מאמרים מוטים וגזעניים על ישראל. אמצעי התקשורת המובילים בהטיה נגד היהודים וישראל הם ה-ביביסי, ניו-יורק טיימס, לוס אנג'לס טיימס, העיתונות המודפסת בארצות הסקנדינביות ומסך הטלוויזיה. למרבה הצער הרשימה הזאת ארוכה
הרבה יותר.
העולם האנטישמי, עדיין לא מקבל את הרעיון שליהודים יש עכשיו מדינה ריבונית והם יכולים להגן על עצמם ולכן לא ניתן להציק להם, לפחות לא כאשר הם חיים במדינה היהודית הריבונית, ישראל. מספר גדל והולך של אנשים בעולם מאמינים שהקמת מדינת ישראל הייתה טעות הדורשת תיקון, שמובנו למפרק את המדינה היהודית.
וישנו גם ארגון האומות המאוחדות-האו"ם, שהוא הארגון האנטישמי הארסי ביותר עלי אדמות, שיעד מתקפותיו העיקרי הוא אחת מחברות האירגון, מדינה, ישראל. אם לא הייתה מדינת ישראל, נציגי המדינות לאו"ם ישבו ויגרדו את ראשם מחוסר מעשה היות שיצטרכו לעשות פחות ממחצית מכלל העבודה שהם עושים היום, שהיא להעביר ההחלטה אחר החלטה המגנה את ישראל בעוד העולם מתפרק ממול עיניהם.
אחרון חביב, הם יהודים וישראלים המערערים את עמדת העם היהודי ומדינתו, ישראל. מה גורם ליהודי להיות שונא עצמו ואויב המולדת שלו או שלה היא תעלומה שטרם נפתרה.
אמש בלוס אנג'לס השתתפתי בפרימיירה של הסרט התיעודי, הסרת מסכת שנאת היהודים, האיום על הציוויליזציה, שהופק ובוים על-ידי גלוריה צ גרינפילד, נשיאת הפקות דוק אמת, בע"מ:
[קישור] הטריילר:
[קישור] מלבד היותו דיווח מעולה על האנטישמיות שהוצג על-ידי שורה ארוכה של פרשנים ידועי שם, הוא גם סרט התעוררות תיעודי לכל אלה שעדיין ישנים ליד ההגה, ומעדיפים להתעלם שהאנטישמיות יצאה ממקום מסתורה ומוכנה לתקוף ותוקפת יהודים וכל מה שהוא יהודי.
הסרט התיעודי נפתח בדבריו של אלי ויזל, יהודי אמריקני, ניצול שואה יליד רומניה שהוא סופר, פרופסור, פעיל פוליטי וחתן פרס נובל: "מאז 1945 לא פחדתי כמו שאני פוחד עכשיו; אני מפחד בגלל שהאנטישמיות, שחשבתי ששייכת לעבר, איכשהו שרדה. הייתי משוכנע שב-1945 האנטישמיות מתה עם הקורבנות היהודים באושוויץ וטרבלינקה. ועכשיו, אני רואה, שלא, שהיהודים נספו, אך האנטישמיות בחלקים מסוימים של העולם פורחת. מה זה עם מגפת האנושות הזאת, שהיא כל כך חזקה, כל כך עמידה, שהיא שורדת כל דבר אחר? האנטישמיות היא שנאה ושנאה מדבקת; בדרך כלל זה מתפתח כמו סרטן, מתא לתא, מאיבר לאיבר, מאדם לאדם, מקבוצה לקבוצה, מתרבות לתרבות."
האנטישמיות מעולם לא עזבה את גרמניה השואה הייתה תוצאת מטרת הנאצים, להיפטר מכל היהודים. אחרי שגרמניה הובסה, הייתה תקווה בקרב היהודים שמעשים נתעבים נגדם הגיעו לסופם המר, כאשר שליש מאוכלוסיית היהודים בעולם נרצחה על-ידי הנאצים הגרמנים בשיטות האכזריות ביותר. אבל תקוותם זאת הייתה קצרת ימים. במשך 30 השנים הראשונות לאחר הטבח השיטתי של היהודים במלחמת העולם השנייה, האנטישמיות נכנסה למחתרת. העולם רצה להסיר את נקודת האור ממנו על שיתוף הפעולה שלו בתוכנית הפתרון הסופי של היטלר ובמדינות רבות כל מעשה של שנאה כלפי יהודים הפך להיות עבירה על החוק. אבל זה לא האריך ימים וכמו שויליאם א' גרים כתב לפני מספר שנים במאמרו, על גרמניה מכל המדינות: "חזרת האנטישמיות לגרמניה, האמת, היא אף פעם לא עזבה":
[קישור].
אז כשמדובר באנטישמיות כמעט שום דבר לא חדש תחת השמש. מה שהשתנה הוא ייסודה של מדינת ישראל. אם בעבר התנהגות אנטישמית נוהלה כנגד יהודים בודדים או קהילות יהודיות, כגון הטבח בקישינב של היהודים ברוסיה, מאז 1948 היהודים נתנו לעולם יעד יהודי חדשה לשנוא, שהוא מדינת ישראל היהודית.
שום עם אחר בהיסטוריה של העולם סבל כל כך ויותר מהיהודים, ובכל זאת הם שמו סבל זה מאחוריהם, התארגנו מחדש והמשיכו בחייהם בנימה חיובית ביותר וכמה שהעולם רוצה להתעלם מעובדה זאת, התוצאות נראות בכל תחומי החיים, בכל מקום ברחבי העולם. וכל מה שנותר זה להתפלל שאיכשהו האנטישמיות תנוצח; וכל מה שנותר לומר הוא, שעם ישראל חי, והוא עומד על המשמר.
