במשך 28 שנים, מאז נרצח נשיאה הקודם של מצרים, אנואר אל-סאדאת, שלט מוחמד חוסני סיד אבראהים מובארק על מצרים, לאחר שניצח בארבע מערכות בחירות רצופות, וזכה באמון העם כמועמד יחיד לנשיאות. וכמו בהרבה דיקטטורות, השליט נבחר כמעט באופן אוטומטי, לאחר שאיש אינו מעז להציג מועמדות מולו, בין אם משום שהצבת מועמדות כזו עלולה לעלות למועמד המתמודד ביוקר, ובין משום שהתמודדות כזו היא למעשה חסרת סיכוי. נחזור בהמשך להתמודדות חסרת הסיכוי בהקשר לתודעה הציבורית הישראלית לפיה ביבי יהיה גם ראש הממשלה הבא של ישראל. נתיני נתניהו רוצים את מה שרצו נתיניו של חוסני עד מהפכת ינואר 2011.
חוסני החליף את האיש עם המקטרת. זה שירד מכבש המטוס הנשיאותי של מצרים בשדה התעופה בן-גוריון, וגרם לכולנו להחסיר פעימה. לימים ישיר דייוויד ברוזה את "הנה בא נשיא מצרים, איך שמחנו לקראתו, פירמידות בעיניים ושלום במקטרתו".
חוסני מובארק לא היה מנהיג בשיעור הקומה של אנואר אל-סאדאת, הוא לא היה איש חזון ולא ראה את השלום כיעד עיקרי אלא כאמצעי. ממש כמו מקבילו הישראלי שמתיימר להחליף את מנחם בגין ז"ל, גם נתניהו אינו מנהיג בעל שיעור קומה של איש חזון ומתייחס לתהליך השלום ככלי פונקציונלי לתחזוק שלטונו. סאדאת ובגין הלכו, ושני העמים קיבלו תחליפי מנהיגים. צל הרים כהרים.
אך חוסני זיהה את המכשול העיקרי של מצרים בדמות בורות והעוני של המשאב האנושי של האומה הערבית הזו, והוא זיהה את החלל שלתוכו ביקשה תנועת האחים המוסלמים להיכנס ולנצל. במשך כמעט שלושים שנה הוא חסם את הניצול הציני של הבורות והעוני בחסות הדת, וסיכל את ניסיונות התנועה האיסלאמית לנצל את החולשה הסוציואקונומית של השכבות הנמוכות (שהן 90% מאוכלוסיית מצרים), וחסם את דרכן לתרגם את העוני לכוח אלקטוראלי.
חוסני מובארק שגה כאשר נתן לתאוות הבצע הפרטית שלו להאפיל על חשיבתו (איש חזון הוא לא היה מלכתחילה כאמור), והעסקות האפלות שרקח עם בכירים בשלטון הישראלי בנוגע לגז המצרי, לצד הניסיון למנות את בנו כמחליפו. שתי טעויות אלה כבר עלו לו ביוקר. מצרים הייתה ליבו, תאוות הבצע והנפוטיזם היו בעוכריו בשלהי כהונתו. מצרים נקלחה ממנו וליבו נדם.
במכתב פתוח שהפניתי לאזרחי הרפובליקה של מצרים
[כאן], ציירתי את קווי ההקבלה בין המאבק המצרי לשחרור מעבדות ועושק, לבין המאבק הישראלי שהתנהל ברחובות ישראל באותה העת. המצרים השלימו את המהפכה שלהם וכפי הנראה יהיו אלה האחים המוסלמים שיקחו את הגה השלטון.
במובן זה לפחות, אנו צריכים להודות על כך שהמהפכה הישראלית טרם הושלמה, משום שהמקבילה של האחים המוסלמים בישראל היא מהפכת האחים היהודים. אלה הם שותפיו הקואליציוניים של נתניהו, המבקשים להעלות את חוקי השריעה היהודיים מעל חוקי מדינת ישראל, ולנצל את הבערות והעוני הישראלים כמנוף אלקטורלי.
הייתי אומר שאלוהים ישמור עלינו מאלה, אבל אני לא חושב שהוא מקשיב בכלל. למיטב הבנתי, אם אלה העושים בשמו הם באמת נציגיו אז אלוהים צריך להתפטר מיד. אבל, לדעתי, לאחר שראה מה עושים בשמו אלה המתיימרים להיות עושי דברו, אלוהים פשוט הלך לחפש לו עם אחר.
עם-הבחירה אמור להיות עם-הבכורה. על כתפי הבכור מונח מערך גדול ומורכב של דוגמה אישית, אחריות ציבורית, חזון ויכולת הכלה, קבלה והכוונה לעמים אחרים, וכיו"ב. האחים היהודים של האחים המוסלמים אינם משקפים דבר מכל אלה ומכאן שאינם מהווים בכורה ואינם משקפים את עם-הבחירה. במקרה הטוב הם בסך-הכל ויתרו כבר מזמן על הבכורה לטובת כוח הבחירה האלקטורלי והמינוף הכלכלי שלו לטובת עצמם. כמעשה מובארק ושותפיו בשלטון הישראלי למעשה השוד של הגז המצרי. "אני לבן-דודי, ובן-דודי לי".